ישראלים דוברי רוסית הם אחד מהמיעוטים הלשוניים והתרבותיים של ישראל, המתאימים במספרם למיעוט דובר הערבית, ומחוברים ביניהם גם בשטח יציאת מצרים – ברית המועצות והמדינות הפוסט-סובייטיות.
אם רואים בישראלים דוברי רוסית מיעוט לשוני, עולות מיד שתי משימות להבטחת זכויותיה של קבוצה חברתית זו, המופלה לרעה בהשוואה למיעוטים לשוניים אחרים:
- מתן סיוע כספי וארגוני לישראלים דוברי רוסית החוזרים לישראל, השווה לסיוע למיעוט השפה האמהרית;
- הבטחת מעמדה של השפה הרוסית בשוויון למעמד המיעוט דובר הערבית.
הצורך בסולידריות בין מיעוטים לשוניים נובע המצב הפוליטי הנוכחי בישראל. ישנם מספר גורמים הקובעים את סיכויי הסולידריות של ישראלים דוברי ערב ורוסית במטרה להגן על זכויותיהם ולקדם את האינטרסים שלהם:
- ישראלים דוברי ערבים ורוסית הם מיעוטים, מה שמפחית את יכולתם להשפיע כסובייקטים פוליטיים על אימוץ ויישום החלטות פוליטיות;
- נוכחותם של כוחות פוליטיים המבקשים באמצעות מנגנוני חקיקה להגביל את הזכויות החוקתיות של המיעוטים הדוברי הערבי והרוסית, כמו גם את ההזדמנויות שלהם לממש את האינטרסים הפוליטיים, התרבותיים והחברתיים-כלכליים שלהם;
- משותף מסוים של בעיות סוציו-אקונומיות ואינטרסים פוליטיים של המיעוטים הערביים ודוברי הרוסית;
- נוכחותם של מבנים וכלים של סולידריות וארגון עצמי בקרב המיעוט דובר הערבית, תוך מזעורם בקרב המיעוט דובר הרוסית.
צריך לקחת בחשבון שלמיעוט דובר הרוסית יש הרבה פחות ניסיון לא רק בפעולה סולידרית, אלא גם בארגון עצמי. לכן, ניסיון הארגון העצמי של המיעוטים דוברי הערבית והאמהרית יועיל להפיכת המיעוט דובר הרוסית לנושא של הפוליטיקה הישראלית.