תקציר מדיניות זה בוחן פרדוקס מפתיע: למעלה משלושים שנה לאחר "העלייה הגדולה" של שנות התשעים, מהגרים דוברי רוסית משולבים היטב בישראל מבחינה כלכלית ומוסדית, אך עדיין חסרים הכרה מלאה במרחב הסמלי והתרבותי של המדינה.
המאמר מנתח את החברה הישראלית כזירה של מעגלי שייכות מתחרים, שבה קבוצות שונות (יהודים דתיים וחילונים, קהילות אשכנזיות ומזרחיות, דוברי רוסית, ערבים) מוחזקות יחד באמצעות פשרות רעועות ולא מתוך סיפור לאומי מאחד. היעדרה של חוקה כתובה בישראל משקף, ככל הנראה, מציאות זו.
הטענה המרכזית: דוברי רוסית הגיעו לאחר שה"מהפך" המזרחי של שנות השבעים והשמונים כבר חולל תמורה עמוקה בחברה הישראלית. הממסד האשכנזי הישן קרס, והנתיבים החדשים להכרה תרבותית שפעלו עבור המזרחים לא היו עוד פתוחים בפני מי שהגיע מאוחר יותר. תהליך זה יצר את מה שאנו מכנים "השתלבות תפקודית ללא הכרה סמלית": דוברי רוסית הפכו חיוניים לכלכלה ולביטחון של ישראל, אך נותרו בשוליים של התרבות המרכזית.
תקציר המדיניות מנתח:
- כיצד "השתלבות תועלתנית" עיצבה את חוויית המהגרים מרוסיה בשנות התשעים
- מדוע הנתיב ה"אירופי" להיטמעות חדל לפעול
- כיצד החוויה הרוסית משתווה להתגייסות המזרחית המוצלחת
- מתחים ותחרות סמויים בין קבוצות חברתיות
- מדוע מעמד שולי נוטה לשכפל את עצמו
- מה עשוי להתרחש בעתיד (תרחישים הנעים בין היטמעות הדרגתית לבין גיוס פוליטי)
גורלם של המהגרים דוברי הרוסית, כך אנו טוענים, מהווה מבחן לשאלה האם ישראל מסוגלת להתקדם מעבר למעגלי שייכות מתחרים לעבר זהות אזרחית משותפת, או שמא תיוותר מה שניתן לכנות "פדרציה של שבטים" הממשיכה לדחות את השאלה: מי אנחנו?