רקע: ממלכות המפרץ, ישראל והאחים המוסלמים
האחים המוסלמים – תנועה אסלאמית חוצת גבולות – נתפסים כאיום קיומי בעיני משטרים רבים במזרח התיכון. ממלכות המפרץ הכריזו על האחים כארגון טרור. ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים חוששות מהאידיאולוגיה המהפכנית של התנועה[1]. לעומתן, קטאר וטורקיה משמשות זה שנים כפטרוניות של קבוצות הקשורות לאחים. קטאר "מממנת תנועות אסלאמיות במשך עשורים והפכה לנותנת החסות המובילה של האסלאם הפוליטי". דוחה אירחה שנים רבות אידיאולוגים בכירים של האחים דוגמת יוסף אל-קרדאווי. רשת אל-ג'זירה שבבעלותה הגבירה את המסרים של התנועה.
חשוב מכך – קטאר מממנת את חמאס בעזה, הסניף הפלסטיני המקורי של האחים. המימון כולל משכורות ושירותים אזרחיים, באישור שבשתיקה של ישראל. כספים אלה "שילמו משכורות וקנו דלק בעזה, וחיזקו את אחיזת חמאס". קטאר וטורקיה רואות בחמאס תנועת התנגדות לגיטימית, לא ארגון טרור. שתיהן מעניקות מקלט למנהיגיו – בדוחה ובאיסטנבול.
השותפות בין קטאר-טורקיה למחנה האחים יצרה עימות עם גוש השמרנים במזרח התיכון. ב-2017 הטילו ערב הסעודית, האמירויות, בחריין ומצרים חרם על קטאר. הדרישה הייתה ברורה: להפסיק מיד כל תמיכה באחים המוסלמים ובחמאס. כדברי הסעודים: "קטאר חייבת להפסיק כל סיוע לאחים המוסלמים ולחמאס". הקרע במפרץ נפתר רשמית ב-2021, אך המתחים נותרו. ירדן אף אסרה את האחים כליל ב-2025.
השסע הגיאופוליטי ברור: ציר התומכים באחים (קטאר, טורקיה, קבוצות אסלאמיות) מול קואליציית המתנגדים (רוב ממלכות המפרץ, מצרים וישראל).
עמדת ישראל השתנתה בהדרגה. טבח ה-7 באוקטובר 2023 הבהיר שהאיום האסלאמי מסכן את ביטחון המדינה. מאז, האינטרסים הישראליים מתלכדים עם אלה של מדינות המפרץ המתנגדות לאחים. העימות עם חמאס קישר את המאבק הישראלי בטרור למאבק המפרצי נגד האחים. על רקע זה יש להבין את התקיפה חסרת התקדים בקטאר.
2025 התקיפה בדוחה – ספטמבר
ב-9 בספטמבר 2025 ניפצה ישראל את כל הנורמות הדיפלומטיות. היא ביצעה מבצע נועז מחוץ לגבולותיה נגד הנהגת חמאס בלב דוחה[2]. סדרת פיצוצים הרעידה את רובעי היוקרה קטארה ולגטאיפיה. המטרה: מתחם מגורים מאובטח של בכירי חמאס.
על פי הודעת צה"ל והשב"כ, בוצעה "תקיפה מדויקת של ההנהגה הבכירה" של חמאס בקטאר. היעדים המרכזיים: ח'ליל אל-חייא וזאהר ג'בארין, שניהלו באותה עת משא ומתן על החטופים. המסר חד וחלק: מתכנני טבח אוקטובר "לא ימצאו מקלט – לא משנה היכן יסתתרו".
דרך הביצוע מעידה על תיאום אזורי סמוי. שמונה מטוסי F-15 וארבעה מטוסי F-35 טסו מעל הים האדום. הם שיגרו טילים בליסטיים שחצו את החלל מעל סעודיה אל עבר דוחה[3]. המסלול החדשני אפשר לתקוף מבלי להיכנס למרחב האווירי הקטארי עד הרגע האחרון. כך נפרצו בקלות מערכות ההגנה המתקדמות של קטאר.
העיתון וול סטריט ג'ורנל דיווח שהטילים עברו בגובה רב מעל סעודיה. הדבר מרמז שריאד ידעה או בחרה שלא להתערב. פקידים אמריקאים אישרו שהזהירו את קטאר רגע לפני, כנראה למניעת תקלה עם בסיס אל-עודייד האמריקני[4]. זה מעיד על תיאום מינימלי עם ארה"ב, ואולי גם עם סעודיה.
נתניהו הדגיש: "ההחלטה לתקוף בקטאר הייתה ישראלית לחלוטין". היא התקבלה על ידו ועל ידי הקבינט הביטחוני, ללא אישור אמריקאי. ישראל לקחה אחריות מלאה והדגישה – זו יוזמה ישראלית.
הנפגעים וההשלכות: חמאס הכחיש תחילה שמנהיגיו נהרגו. הארגון הודה בהריגת חמישה פעילים זוטרים ובני משפחותיהם, כולל בנו של אל-חייא. מאבטח קטארי נהרג אף הוא[5]. התקיפה לא חיסלה את הבכירים, אך השיגה מטרה אחרת – הלם אסטרטגי.
"תוכלו להסתתר, תוכלו לברוח – אך נשיג אתכם," הכריז נתניהו. הוא דחה טענות על כישלון. המבצע שידר מסר ברור: ישראל תכה בטרוריסטים בכל מקום בעולם, ללא חסינות או מקלט. העיקרון, ציין, מתחיל מהבטחת גולדה מאיר לצוד את רוצחי הספורטאים במינכן – דוקטרינה שישראל מקיימת עד היום[6].
לצד מזכיר המדינה האמריקאי (הסנטור לשעבר) מרקו רוביו, חזר נתניהו על המסר: מדינה המגנה על טרוריסטים – ישראל תפעל. הוא הזכיר שארה"ב זכתה לתמיכה כשרדפה את אל-קאעידה באפגניסטן ובפקיסטן אחרי ה-11 בספטמבר. באותה מידה, "אין למדינות זכות להגן על טרוריסטים".
ערב יום השנה לפיגועי ספטמבר, נתניהו הזהיר את קטאר ישירות: "גרשו אותם או העמידו לדין. אחרת – נעשה זאת בעצמנו". לדבריו, דוחה העניקה למנהיגי חמאס "וילות מפוארות ומחסה" – מצב בלתי נסבל עוד. התקיפה ב-9 בספטמבר שידרה: עושר ומרחק לא יגנו על האחראים לטרור נגד ישראל.
תגובות אזוריות ובינלאומיות הגיעו במהירות. קטאר גינתה בחריפות את המתקפה ה"פחדנית והבוגדנית". האמיר תמים כינה אותה "מעשה פחדנות ובגידה" בכינוס חירום. משרד החוץ הקטארי תקף את נתניהו: "ניסיון מביש להצדיק מתקפה פחדנית".
קטאר טענה שפעילי חמאס שהו בדוחה למטרות תיווך בהפסקת אש – לבקשת ישראל וארה"ב. המשמעות: ישראל בגדה בהסדר. תוך ימים כינסה קטאר פסגת חירום של מדינות ערב והאסלאם ב-15 בספטמבר[7].
בפומבי, חזית ערבית מאוחדת גינתה את ישראל – כולל יריבותיה של קטאר. סעודיה, האמירויות, מצרים וטורקיה פרסמו גינויים. גם מדינות הקרובות לישראל נאלצו "לקרוא לבחינת היחסים". פסגת דוחה הניבה רטוריקה חריפה ודיבורים על הפעלת מנגנוני הגנה, אך נמנעה מצעדי תגמול ממשיים. המדינות הערביות זעמו אך נזהרו מהסלמה.
התגובה המערבית הייתה מאופקת. ארה"ב, השותפה לישראל ולקטאר, דרכה על חבל דק. וושינגטון לא תמכה בתקיפה מחשש לערעור יציבות בעלת ברית מרכזית. טראמפ (ששב לנשיאות ב-2025) אמר שישראל "חייבת לעשות משהו" נגד חמאס אך "להיזהר מאוד" מקטאר, "בעלת ברית חשובה לארה"ב".
רוביו הדגיש: המטרה להבטיח שקטאר תמשיך לסייע בהפסקת אש ובשחרור חטופים. ארה"ב הזהירה את קטאר מראש – עדות לרגישות תקיפת מדינה המארחת כוחות אמריקאיים. אף מעצמה לא תמכה גלויות בישראל, אך הייתה הבנה סמויה בחוגים מסוימים.
ישראל הבהירה: לא תהסס לחזור על כך. כשנשאלה על תקיפות נוספות, נתניהו השיב: "העיקרון שלטרוריסטים אין חסינות – לא השתנה".
תיאום סמוי עם ממלכות המפרץ
למרות הגינויים הרשמיים, סימנים רבים מעידים שממלכות מסוימות השלימו עם התקיפה על מעוז חמאס בקטאר. הלוגיסטיקה מעידה על שיתוף פעולה שבשתיקה. ירי טילים לדוחה חייב מעבר מעל סעודיה או שכנותיה. מערכות ההגנה הסעודיות לא פעלו – אין דיווחים על ניסיונות יירוט.
בהתחשב ביכולות הרדאר וסוללות הפטריוט הסעודיות, זה מרמז על תיאום מוקדם. ייתכן שסעודיה, בחריין והאמירויות יודעו דרך ערוצים אמריקאיים ובחרו שלא להתנגד. אור ירוק שקט זה תואם את האינטרס המפרצי לקצץ בכנפי הלקוחות האסלאמיים של קטאר.
עבור מנהיגי סעודיה והאמירויות, הרואים באחים אויב מר, תקיפה ישראלית על חמאס בקטאר התקבלה כנראה בסיפוק – גם אם הפרוטוקול חייב מחאה. מאז 2011 רודפות המדינות הללו את רשתות האחים. פעולות ישראל נגד חמאס משרתות את מטרתן – החלשת האחים באזור[8].
מקרים קודמים מחזקים את ההערכה. במבצעי 2024 נגד חמאס בחו"ל (חיסול סאלח אל-ערורי בלבנון, איסמעיל הנייה בטהראן), שירותי המודיעין המפרציים וישראל כנראה שיתפו מידע. הסכמי אברהם (2020) מיסדו שיתוף פעולה ביטחוני עם האמירויות ובחריין, ובשקט גם עם סעודיה.
עד 2025, ישראל והמפרץ משתפות מודיעין על איראן וקבוצות קיצוניות ברמה חסרת תקדים. ההכרה באויבים משותפים – חמאס, חיזבאללה ונותני חסותם – ברורה. שיתוף הפעולה נגד האחים כולל גם את חמאס. כשסעודיה נרמלה יחסים עם הרשות הפלסטינית, היא הרחיקה את חמאס – בדיוק כמו ישראל.
כשישראל תקפה בדוחה, מנהיגי המפרץ היו כנראה קרועים: זעם פומבי על הפרת ריבונות ערבית, אך הקלה פרטית על העונש לקטאר. אנליסט אזורי ציין: "כולם הסכימו שישראל טעתה בהפצצת דוחה… אך הייתה שמחה לאיד סמויה בחלק מבירות המפרץ"[9].
ריאד ואבו דאבי ראו בתקיפה אזהרה לקטאר. סעודיה האיצה קריאות להסכם ביטחון מפרצי בחסות אמריקאית[10] – למניעת פעולות חד-צדדיות (איראניות או ישראליות), אך גם להבטחת תיאום עתידי.
חשוב לציין: אף מדינת מפרץ לא נקטה צעדי ענישה ממשיים. לא נותקו יחסים, לא בוטלו קשרים ביטחוניים. ממלכות המפרץ לא רצו קרע עם ישראל בגלל חמאס. איראן ושלוחיה, כמו האסלאמיסטים, נתפסים כאיום גדול יותר.
מאחורי הקלעים לחצו סעודיה, האמירויות ומצרים על קטאר לגרש את חמאס. התקיפה הישראלית השיגה בכוח מה שהדיפלומטיה לא הצליחה. דיפלומט מערבי ציין: "התקיפה ביישה מנהיגים ערבים בפומבי, אך רבים הנהנו בהסכמה עם הנחישות הישראלית".
השסע בין תומכי האחים למתנגדיהם התחדד. הוא מבשר אולי על תיאום עמוק יותר בין ישראל לממלכות הסוניות נגד התנועות האסלאמיות.
"השפעת קטאר בארה"ב ופרשיות "קטארגייט
הגורם המסבך פעולה נגד קטאר הוא השפעתה העצומה במערב, בעיקר בוושינגטון. קטאר ממנפת את עושרה ומשאבי האנרגיה שלה לבניית השפעה בארה"ב. היא מארחת את בסיס אל-עודייד – הגדול במזרח התיכון – והופכת לחיונית לפעולות הצבא האמריקאי. מעמד זה מקנה לדוחה חופש פעולה פוליטי.
ממשלים אמריקאיים מעריכים את תרומות קטאר (תיווך, אספקת גז טבעי נוזלי, בסיסים) תוך הכרה שקטה בקשריה לחמאס. אחרי התקיפה ראינו זאת: וושינגטון דחקה בזהירות כי "קטאר בעלת ברית חשובה לארה"ב" – הוכחה להצלחת דוחה למצב עצמה כחיונית.
קטאר מפעילה כוח רך ולובינג אגרסיבי במערב. היא תורמת למכוני מחקר, אוניברסיטאות ותקשורת. קטאר תרמה מאות מיליונים למכונים אמריקאיים (כולל ברוקינגס) ושכרה בכירים לשעבר כלוביסטים.
מקרה בולט: הגנרל ג'ון אלן, נשיא ברוקינגס, נחקר על לובינג לקטאר במשבר 2017 תמורת טובות הנאה[11]. החקירה נסגרה אך חשפה את מנגנוני ההשפעה. אל-ג'זירה (הממומנת על ידי המדינה) מכוונת לקהל מערבי ובונה אהדה לקטאר. במשבר 2017, קמפיין לובינג של מיליוני דולרים בוושינגטון מנע את בידוד קטאר.
באירופה התפוצצה שערוריית "קטארגייט". ב-2022 נחשפה רשת שוחד – קטאר ומרוקו שיחדו חברי פרלמנט אירופי[12]. נמצאו שקיות מזומנים. הפרשה חשפה עד כמה קטאר מוכנה ללכת – עד שחיתות גלויה – כדי לקדם את מטרותיה. ממלכות המפרץ ראו בכך הוכחה לטענותיהן נגד הטקטיקות הקטאריות. זה נתן לישראל ולמחנה נגד האחים תחמושת נוספת.
במיוחד בולט סטיב ויטקוף, השליח האמריקאי למזה"ת, בעל קשרים כספיים לקטאר. באוגוסט 2023 רכשה קרן ההשקעות הקטארית את מלון פארק ליין שלו ב-623 מיליון דולר – הצלה מעסקה כושלת[13]. ויטקוף היה יעד ללובינג קטארי בכהונת טראמפ הראשונה. כשליח, הוא מתאר את קטאר כ"מועילה ביותר" ומכחיש קשריה לאיראן, למרות המימון לחמאס[14].
רפובליקנים בולטים, כולל מגייס התרומות אריק לוין, דורשים פיטוריו: "הביצועים שלו פוסלים אותו – הם מוכיחים חוסר כשירות מוחלט"[15]. מייקל פרגנט ממכון הדסון טוען שקטאר "קנתה" את ויטקוף, המקדם כעת את דוחה על חשבון האינטרסים האמריקאיים[16].
ב-2025 נחשפה "קטארגייט" ישראלית – שערורייה דומה לאירופית. התקשורת חשפה ששני מקורבי נתניהו – יונתן אוריך ואלי פלדשטיין – חשודים בקבלת כספים מקטאר לקידום האינטרסים שלה בישראל.
חקירת השב"כ והמשטרה (שנתניהו כינה "ציד מכשפות") מצאה עדויות שהשניים קיבלו כסף דרך לוביסט אמריקאי. המטרה: הפצת מסרים חיוביים על קטאר במשא ומתן על החטופים ב-2023. הם "העבירו מסרים לעיתונאים" שהציגו את קטאר באור חיובי ומיזערו את תפקיד מצרים.
במילים אחרות: קטאר שילמה לישראלים להשפיע על הסיקור התקשורתי, להבטיח קרדיט לדוחה ולדחוק את מצרים. החשודים נעצרו ומואשמים בשוחד, הלבנת הון והפרת אמונים. אחד מהם קיבל משכורת דרך חברה אמריקאית הרשומה לפי חוק רישום סוכנים זרים.
משמעות קטארגייט הישראלית עמוקה. גם כשישראל והמפרץ התלכדו נגד חמאס והאחים, קטאר חדרה למערכת ההסברה הישראלית. אנליסט ציין: השערורייה "קושרת את כל הרע סביב נתניהו" – מקשרת אותו למדיניות הפיוס עם חמאס.
היא חשפה שנתניהו אפשר שנים לקטאר להעביר מזוודות מזומן לעזה (מאז 2018) כדי להרגיע את חמאס. רבים מאמינים שהכסף הקטארי "חיזק את חמאס" ואפשר את טבח אוקטובר. המבקרים טוענים: נתניהו "פייס את חמאס" דרך קטאר.
השערורייה הכעיסה לא רק את הציבור אלא גם את השותפות. מצרים זעמה – קהיר מתנגדת לתפקיד קטאר. ראש לשכת AP לשעבר הזהיר: "לסכן את היחסים עם מצרים למען קטאר – קוצר ראות מדהים". סיסי הוא "אויב מושבע של רשת האחים… שקטאר תומכת בה". ההתערבות הקטארית פוגעת ביחסי ישראל עם בעלות בריתה הטבעיות נגד האסלאמיזם – מצרים והאמירויות.
ממלכות המפרץ ראו בקטארגייט הישראלית אישור לחשדותיהן. קטאר מוכנה לחתור תחת האינטרסים של כולם דרך קניית השפעה – כדי להגן על חמאס והאחים. האמירויות וסעודיה, שחשדו בגישה הכפולה של נתניהו (חיזורן לצד עסקאות עם קטאר), ראו אישור לחששותיהן.
בעיניהן, ניסיונות קטאר "לקנות" השפעה בישראל דומים לשוחד באירופה – טקטיקה זדונית להגנת האחים על חשבון אחרים. זה יצר מתח: האמירויות ובחריין (שנרמלו ב-2020) הופתעו לגלות שישראל העבירה כסף לחמאס דרך קטאר.
אך משנחשפה השערורייה וישראל אימצה קו קשה (ששיאו התקיפה בדוחה), מדינות המפרץ הרגישו בטוחות יותר שישראל לצדן נגד ציר האחים.
הפעולה הנועזת בספטמבר 2025 סימנה סגירת שורות עם ממלכות המפרץ. המסר הפומבי: ישראל לא תשלים עוד עם המשחק הכפול של קטאר. העסקה הקודמת – כסף קטארי לעזה תמורת שקט – נגמרה. במקומה, ישראל אימצה את הדוקטרינה המפרצית: אפס סובלנות למדינות המארחות אסלאמיסטים חמושים.
הלחץ הדיפלומטי המתואם אחרי התקיפה (פסגת דוחה) העמיד לכאורה את ישראל מול כל הערבים כולל המפרץ. אך מאחורי הקלעים ישראל הבהירה לריאד ואבו דאבי: המבצע כוון נגד חמאס, לא נגד ביטחון המפרץ. בשנאתן לאחים, סעודיה והאמירויות הבינו: ישראל מיישרת קו עם עמדתן שחסות קטאר על רדיקלים חייבת להיפסק.
סיכום
התקיפה בדוחה סימנה אבן דרך – המתקפה הישירה הראשונה על אדמת מפרץ – והדגישה את הבריתות המשתנות במזרח התיכון. היא גררה גינויים וחששות מ"פרק חדש ומסוכן"[17].
אסטרטגית, המבצע חשף התלכדות שקטה בין ישראל לממלכות נגד האחים ונותני חסותם. שנים תמכו קטאר וטורקיה באסלאמיסטים, בעוד סעודיה, האמירויות, מצרים וישראל התנגדו[18]. תקיפת 2025 היא שיא המגמה – פעולה מתואמת (לא רשמית) עם מסר כפול: לחמאס ולאחים – אין מקלט בטוח. לקטאר – התמיכה באסלאמיסטים כרוכה בסיכונים ממשיים, גם בבית.
האירוע חושף גם את המגבלות. קשרי קטאר עם וושינגטון וחשיבותה למערב מונעים בידוד מלא. הזהירות האמריקאית, הנובעת מהשפעת קטאר כ"בעלת ברית חשובה", מזכירה: לדוחה יש מגנים עוצמתיים.
פרשיות "קטארגייט" באירופה ובישראל חושפות שקניית ההשפעה הקטארית זורעת פילוג בין מתנגדי האחים. בישראל – כמעט נפגע האמון עם מצרים[19]. באירופה – נפגעו תהליכי קבלת החלטות.
בהמשך, ישראל ושותפותיה במפרץ יצטרכו לתמרן במורכבויות. הן חולקות נחישות לבלום את האחים – מעזה דרך דוחה ועד אנקרה – אך בלי לשבור את הקונסנזוס הבינלאומי או לגרור עימות עם קטאר.
מבחינה אנליטית, התקיפה בקטאר היא נקודת מפנה. היא הוכיחה שיתוף פעולה שקט חסר תקדים בין ישראל למפרץ נגד אויב משותף, גם כשהיחסים הרשמיים נותרו קרירים. היא חיזקה את נחישות הממלכות לדרוש מארה"ב ערבויות ביטחון חזקות[20] – לניהול איומים איראניים ותוצאות בלתי צפויות.
לקטאר, התקיפה הייתה אות אזהרה: לסבלנות השכנים יש גבול. היעדר מלחמה רשמית לא מנע תקיפה בבירה. השפעת קטאר במערב מגנה דיפלומטית, אך ישראל הוכיחה: ברמה המבצעית, היא תפעל חד-צדדית נגד איום קיומי.
סיכומו של דבר, סאגת ישראל-קטאר מדגישה מהפך גיאופוליטי: ישראל ומדינות ערביות מתלכדות נגד האסלאמיזם הקיצוני (ונגד איראן), בעוד קטאר וטורקיה מבודדות בתמיכתן באחים.
זהו איזון שברירי – שותפים חשאיים היום עלולים להפוך ליריבים מחר, תלוי בהתפתחות המאבק בחמאס ובאחים. ברור שהשפעת קטאר במערב והשורשים העמוקים של האחים ימשיכו לסבך את המערכה.
אירועי 2025 מלמדים: בעימות עם חמאס, ישראל וממלכות המפרץ מלוכדות מתמיד – גם אם המחיר הוא תקיפה בלב דוחה כדי להוכיח ש"אין לטרוריסטים מקלט בטוח".
[11] responsiblestatecraft.org