קמיניק איגור
מחקר חדש של מכון דור מוריה מגלה תמונה מפתיעה: בזמן שהמומחים מנתחים אסטרטגיות גדולות, הציבור הישראלי כבר מזמן הפסיק להתעניין במשחקי הכוח העולמיים – והימין מכין בשקט את הקרקע לעידן של עצמאות מוחלטת
מכון דור מוריה ערך מחקר בשני שלבים על משמעות מפגש טראמפ-פוטין לישראל. תחילה ראיינו 14 מומחים ב-10-12 באוגוסט, ערב הפגישה באלסקה, ואחר כך סקרו 1,009 ישראלים בין ה-20 ל-30 באוגוסט בשיתוף מכון גיאוקרטוגרפיה.
מפגש טראמפ-פוטין באלסקה, ב-15 באוגוסט, היה אמור לשנות את המזרח התיכון. ככה לפחות חשבו 14 מומחים ישראלים שדיברו עם מכון דור מוריה ימים לפני המפגש. מה קרה בפועל? רוב מוחלט של הנסקרים לא שם לב בכלל. ובינתיים, הימין הישראלי מנצל את הרגע להעביר מסר חד: צריך עצמאות מלאה, גם מאמריקה.
הפסגה שאף אחד לא ראה
הנתונים מדברים בעד עצמם. ארבעים ואחד אחוז שמעו על המפגש ולא התרגשו במיוחד. עוד כמעט שלושים אחוז לא ידעו בכלל שטראמפ ופוטין נפגשו. מתוך השלושים אחוז שחיכו למשהו, רק שישה אחוז מרוצים. החצי השני? מודים שטעו.
הפער בין התלהבות המומחים לאדישות הרחוב מדהים. בעוד 93 אחוז מהמומחים ראו בגרעין האיראני את הנושא המרכזי לישראל, רק 14 אחוז מהציבור חשב כך. ארבעים אחוז דווקא היו בטוחים שמדברים על אוקראינה.
המיקום משפיע על התפיסה. תושבי השרון היו הכי ציניים – 55.6 אחוז בטוחים שלא ישתנה כלום מול איראן, לעומת 33.8 אחוז בכלל הארץ. כנראה שמי שגר ליד הגבול לומד להיות ריאליסט.
כשכולם מסכימים ולאף אחד לא אכפת
המומחים דווקא היו די תמימי דעים: 86 אחוז אמרו לשמור על פרופיל נמוך בפומבי ולעבוד מאחורי הקלעים. רובם חזו הסכמים כלליים בלבד, ושני שלישים הזהירו שכישלון ישחק לידי הכוחות הקיצוניים באזור.
"מעניין שלמרות הפערים הרעיוניים, יש הסכמה רחבה", אומר חוקר בדור מוריה. "אלסקה לא הביאה פריצת דרך, אבל המצב השתנה. רוסיה חזרה למשחק, אמריקה מסמנת שנמאס לה להנהיג, אירופה בלחץ, וסין מחכה בצד. ישראל חייבת לחשוב מחדש."
התחזיות על המניעים של הצדדים מאלפות. המומחים ראו את אמריקה מחפשת ניצחונות פנימיים ואת רוסיה רוצה הכרה בהישגיה. יותר ממחצית דמיינו שישראל תצליח לתמרן בין השתיים. נאיבי, כמו שהתברר.
הקרע שלא היה אצל דוברי הרוסית
המומחים חששו מפילוג עמוק בקהילה דוברת הרוסית (13 אחוז מהבוחרים). לפי ההערכות, ארבעים אחוז תומכים באוקראינה, שלושים ברוסיה, והשאר אדישים. "הקהילה מעולם לא הייתה כל כך מפולגת", טען פוליטולוג ליברלי. "כל אמירה ישראלית עלולה לפוצץ."
המציאות? סיפור אחר. דוברי הרוסית, כמו שאר הישראלים, לא כל כך מתעניינים. כששאלו על השפעות על שלמות טריטוריאלית, 26.3 אחוז אמרו "לא יודע", ועוד 19.3 אחוז ענו "אולי".
הימין משנה כיוון
בזמן שהציבור מפהק, התקשורת הימנית יוצאת נגד ממשל טראמפ. סקירה של ישראל היום באוגוסט מגלה קו ברור: ישראל צריכה ללכת בדרך שלה. אמריקה? שותפה, לא אדון.
המסרים הלכו והתחדדו:
1.8: "אי אפשר לסמוך על גיבוי חיצוני. צריך לפזר סיכונים ולהחליט בעצמנו." באותה כתבה: להעמיק קשרים עם הודו.
24.8: "וושינגטון לא תכתיב לנו לוחות זמנים. צריך אג'נדה ישראלית."
26.8: "אמריקה יכולה לעזור אבל לא באה. נפעל לבד."
28.8: על אמברגו אפשרי: "עצם הדיון האמריקני על סנקציות מוכיח שתלות מסוכנת. צריך עצמאות."
30.8: בוקר: "לתת לפוליטיקה האמריקנית להכתיב לנו זה להיות פגיעים." ערב: "אמריקה שותפה? כן. בכל מחיר? לא."
31.8: "וושינגטון רוצה לעצב את היום שאחרי. אסור להמר הכל על תוכניות אמריקניות."
1.9: "הלובי היהודי נחלש בוושינגטון. סימן שצריך פחות תלות."
4.9: "נלחמנו למרות ההגבלות האמריקניות. הגיע הזמן לעצמאות."
הסיבות רבות. הימין לא אוהב את הגישה העסקית של טראמפ. כשהודיע ביוני שישראל הסכימה להפוגה של 60 יום – והוכחש מיד – האמון נפגע. תנועת הריבונות תוקפת בגלוי: "אין מדינה פלסטינית. נקודה. גם לא בשביל נובל."
רוסיה: לא כאן ולא שם
היחס לרוסיה מורכב. 36 אחוז חושבים שדיאלוג אמריקני-רוסי טוב לנו (כולל 5.5 אחוז שמצפים לשיפור גדול), אבל 22.6 אחוז חוששים שזה רע.
מפתיע: רק 6.7 אחוז חושבים שהפסגה תחזק את הציר רוסיה-איראן. הציבור לא רואה במוסקבה ידידה של טהרן. שליש לא מצפים לשינוי באיראן, ועוד 21.7 אחוז לא יודעים.
הדתיים יותר אופטימיים: 41.9 אחוז רואים תועלת בדיאלוג, לעומת 32.6 אחוז אצל החילונים. מסתדר עם האנליסטים הדתיים-שמרנים שרואים ברוסיה שותפה ערכית פוטנציאלית.
הכסף וההשכלה קובעים
מצב כלכלי והשכלה משפיעים חזק. מהשכבות החלשות, 37.2 אחוז פספסו את הפסגה, לעומת 18.1 אחוז מהמבוססים. לעשירים גם היו ציפיות ברורות יותר – 20.6 אחוז חיכו להתקדמות ממשית לעומת 12.5 אחוז מהעניים.
אוקראינה מעניינת יותר את המבוססים (50.2 אחוז לעומת 31.4). המזרח התיכון מטריד יותר את החלשים (12.8 אחוז לעומת 7.6). בהשכלה אותו דבר: המודעות עולה מ-61.4 אחוז בקרב בוגרי תיכון ל-77.9 אחוז אצל האקדמאים.
המציאות החדשה
רוב המומחים ציפו לעסקאות כלכליות ודיונים על הארקטיקה. במקום זה קיבלנו מציאות קשה. כמו שאמר מומחה דתי-שמרני: "הבעיה לא הפסגה, אלא המגמה. אמריקה של טראמפ עוזבת את ההנהגה העולמית. קיצוץ של 83 אחוז במחלקת המדינה, ביטול USAID – אלה נורות אדומות. ישראל צריכה להתכונן לחיים בלי המטרייה האמריקנית."
כמעט מחצית (46.5 אחוז) לא מצפים להשפעה על ההכרה בריבונות ישראלית. רבע לא בטוחים. בנושא הפלסטיני, 26.5 אחוז רואים פוטנציאל חיובי בדיאלוג, 23.8 אחוז לא מצפים לכלום, ו-28.5 אחוז לא יודעים מה לחשוב.
ברוכים הבאים לעידן החדש
פסגת אלסקה לא שינתה את המזרח התיכון – 71 אחוז מהמומחים צפו תוצאות צנועות, והאדישות הציבורית הוכיחה שצדקו. אבל היא חשפה שינוי עמוק בחשיבה הישראלית.
כשהנשיא האמריקני עסוק בפרס נובל יותר מבביטחון בעלי ברית, כשרוסיה משחקת עם כולם ודואגת רק לעצמה, כש-15.2 אחוז מהישראלים חושבים שפסגות לא רלוונטיות – אולי בדידות אסטרטגית זה הפתרון.
החברה הישראלית מבינה את זה. לכן האדישות ל"פסגת המאה", הספקנות לגבי הבטחות חיצוניות, והאימוץ השקט של עצמאות. שהמעצמות ישחקו. ישראל לא תהיה כלי משחק של אף אחד, ויהי מה.
כמו שאמר מומחה אחד: "15 באוגוסט מסמן את תחילת הסוף של הסדר הליברלי. אבל ישראל דווקא יכולה להרוויח. עולם רב-קוטבי נותן יותר חופש פעולה – אם נשכח את ההנחות הישנות."