על פי כמה הערכות, "העלייה הצבאית" הנוכחית מ-2022 יכולה להגיע ל-200,000 איש. זה יהפוך לגל השיבה השני בגודלו אחרי "העלייה הגדולה" מברית המועצות בתחילת שנות ה-90. וכל האנשים האלה צריכים עבודה בישראל.
וכל המסה הזו של אנשים תישפך לשוק העבודה הישראלי. שוק זה די מוזר ולא תמיד מיטיב עם מהגרים ממדינות ברית המועצות לשעבר. גילינו במה יתקלו דוברי רוסית כשיכנסו לשוק העבודה הזה. ומה ניתן לעשות כדי להגן על זכויות העבודה שלהם בתחום התקנת פאנלים סולאריים.
"עבודה עושה אותך חופשי"
"אל תגרור, אתה חייב לרוץ לכאן. אם אתה לא רוצה, נמצא אחר”: – החזיר צועק לעובדים המתקינים פאנלים סולאריים. "אי אפשר לעמוד או לשבת, צריך לזוז כל הזמן, גם אם אין מה לעשות".
קבלני, כמו בישראל קוראים לקבלנים שמקבלים הזמנות למיקור חוץ מחברות גדולות. זה נעשה כדי להפחית את ההטבות הסוציאליות, השכר ולמזער את העלות של מתן ערבויות סוציאליות לעובדים. בישראל, קלונדיק לחזירים, כמעט רבע מכלל העובדים עובדים דרכם. ואילו בארה"ב ובמערב אירופה, רק כ-5% מהעובדים.
אפילו דרך קבל למצוא עבודה עם שכר של יותר מ-35-40 ש"ק. לשעה זה מספיק קשה. במקביל, עבודה כזו תיקח לך 12-14 שעות ביום, כולל הובלה. ניתן כמובן להירשם בקבוצות שונות ובלשכת התעסוקה. אבל, לא סביר שזה יעזור.
עבודה שמשלמת 420 ש"ח עבור 8 שעות בחוץ נראית אטרקטיבית. התקנת פאנלים סולאריים בולטת יפה על רקע האפשרויות המוצעות באופן אקטיבי בלשכת התעסוקה. עבודה במפעלי הרכבה ופלסטיק, או ספירת סחורות ליליות. פאנלים סולאריים מבטיחים יום עבודה קצר והכנסה גבוהה למדי. כזה "לגימה של חופש כלכלי".
ישראל מציגה אנרגיה סולארית באופן פעיל. תחנות כוח סולאריות נבנות בכל רחבי הארץ. רבים מהם נמצאים על גגות מבנים ועל פני אגמים טכניים בקיבוצים וביישובים חקלאיים. התחום מתפתח במהירות, הודות למימון פרויקטים מסוג זה באמצעות משקיעים והלוואות מוזלות. בנוסף, המאבק בהתחממות הגלובלית נותן כמובן לפרויקטים כאלה מוטיבציה פוליטית. עד 2030 יש למשרד האנרגיה תוכניות שאפתניות. העלאת היעד לייצור חשמל ממקורות מתחדשים מ-17% ל-30%. והתוכנית הזו דורשת צבא של עובדים שכירים, שרק עכשיו מגיעים לישראל.
צריך לעזוב אתמול
אני מתקשר למספר שרשום באחת מהמודעות הרבות. הנחשק " מחפש עובדים להתקנת פאנלים סולאריים על בריכות וגגות ". מהצד השני אומרים בשמחה שהעבודה לא קשה, לא נדרשת הכנה. תשלום 420 ש"ח ליום משעה 6.30 עד 15.00, יש הסעה. הקבלן, בוא נקרא לו אולג, אומר בקול עליז שאתה צריך ללכת לעבודה אתמול. בעבודה צריך לזוז הרבה, ואפשר לקבל משכורת במזומן.
למרות שאתה יכול לעבוד באופן רשמי, עם "פגרים" (הצהרות שכר). יש אפילו אפשרות לקבל בחלקו במזומן ובחלקו באופן רשמי. למי שלא רוצה לא לעבור את הגבול של 9000 שקל. מעבר לגבול זה, מיסי השכר עולים בחדות. עבודת סבל מכסה חלק ניכר מהעובדים במיתקן הסולארי. נכון, נותרה השאלה הרטורית לגבי הפרת החוק הישראלי על ידי קבלנים. והאם החברות העוסקות בהקמת תחנות כוח כאלה מודעות להפרות הללו.
הקבלן אולג כולל אותי בקבוצת הווטסאפ. לאחר השעה 20.00 מופיעה בו רשימת עובדים ליום המחרת. בקבוצה, הנהגים מנהלים משא ומתן עם אלו שנאספים. ההובלה מתבצעת במכוניות, 4-5 אנשים. העבודה מתחילה בשעה 6.30, כלומר. מחיפה צריך לצאת ב-4.30 -5.00. המכונית אוספת עובדים בדרך. כל הדרך נמתחת במשך שעתיים לכיוון אחד ולשני. מטבע הדברים, אף אחד לא משלם על הדרך.
רגע נפרד קשור להפסקות וארוחת צהריים. על פי מידע ראשוני מהקבאן, העבודה מסתיימת בשעה 15.00, כלומר. 8 שעות ו-30 דקות לארוחת צהריים. אתה חייב להיות 8 שעות בתנועה רצופה. אתה יכול לנוח רק 30 דקות במהלך ארוחת הצהריים. אבל ההסכמים האלה תמיד מופרים, והעבודה הסתיימה ב-15.20. מתוך 20 הדקות הללו ביום, כמות הגונה מצטברת בחודש. אבל אי אפשר להוכיח לקבלן אולג שהסכום זורם לכיסו.
תחילתה של דרך העבודה
ביום העבודה הראשון שלי הביאו אותנו לגבול ירדן. זהו אחד האגמים הטכניים למים מותפלים המשמשים בחקלאות. על אגמים כאלה ברחבי ישראל מותקנות כעת תחנות כוח סולאריות צפות רבות.
מבין בגדי העבודה נותנים לנו רק קסדה ואפוד מחזיר אור. זו דרישה של פקחי בטיחות. את שאר בגדי העבודה אתה צריך לספק בעצמך.
העבודה מורכבת באיסוף לוחות, חיבורם למערכת אחת. ואז המבנה המורכב נגרר למים. ישנם מספר סוגים של מבנים. עם סוגים שונים של מצופים ועם סוגים שונים של פאנלים. לכל פרויקט סוגים שונים של חיבורים בשדה צף אחד. יש עיצובים פשוטים יותר, יש מורכבים יותר. במתקנים חדשים, מהנדסים מקומיים יכולים לבלות שבועות בהתעסקות עם הפרטים הספציפיים של עיצוב מסוים.
אנחנו צריכים כל הזמן מחדש את המבנים שכבר הורכבו. יתר על כן, שרטוטי עבודה לא תמיד תואמים את העיצוב בפועל. לכן, בשלב הראשון, הרכבת המבנה מתבצעת בניסוי וטעייה.
אין מזג אוויר גרוע
לעבודה בחוץ יש יתרונות וחסרונות. ושני החסרונות העיקריים הללו נקראים גשם ושמש . בחורף, בימי גשם, אין עבודה ואף אחד לא משלם לך על סרק. נברר אם תהיה עבודה בערב, לאחר השעה 20.00 או לא. אני לא יודע מאיזה מרכז הידרומטאורולוגי קבלן אולג שולף תחזית מזג אוויר. לעתים קרובות קרה שלא הייתה עבודה, והגשם מעולם לא התחיל. לפעמים אתה קם ב-4.00. וממש לפני היציאה, בשעה 5.00, מסתבר שיירד גשם והעבודות מבוטלות. בחלק מחודשי החורף, החטיבה מצליחה לעבוד לא יותר מ-10 ימים. מטבע הדברים, זה משפיע גם על השכר.
באביב, השמש הופכת לחיסרון הטבעי העיקרי, ואנחנו צוללים לגיהנום. אי אפשר לגעת בלוחות החמים, האוויר גם חם וטוב ששום דבר לא מאובק בקרבת מקום. לפעמים הסוליה נמסה על הנעליים או שאתה נכווה על ידי נגיעה בטעות במבנה. עובדים סובלים לעתים קרובות ממכת שמש ומכת חום מחשיפה מתמדת לשמש. הם נגררים לצל ונותנים להם זמן לשכב.
אתה צריך לנוע ברציפות במשך 8 שעות ולא יכול לשבת. אופן פעולה זה תורם להתחממות יתר חמורה ומסכן את בריאות העובדים. שתיית מים לעובדים היא נושא נפרד. בחורף אף אחד לא מביא מים למקום העבודה. על העובדים להביא עמם מים. בקיץ מביאים מים בחביות, אבל יש לדרוש. בגלל החום, אתה צריך לשתות כל הזמן, והמים אוזלים במהירות.
אינטרנשיונל פרולטארי
בחטיבה עובדים אנשים דוברי רוסית מכל מדינות ברית המועצות לשעבר. חוזרים מרוסיה, אוקראינה, קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן, מולדובה, בלארוס. וגם, נציגי העדה האתיופית וצבר. עם זאת, הרוב המכריע של דוברי הרוסית. גם עולים וגם ותיקים שלומדים את שוק העבודה בישראל כבר יותר מ-20 שנה עובדים יחד.
קוליה מקזחסטן, איגור מאוזבקיסטן, סשה מטרנסקרפטיה, אולג מחצי האי קרים, אלכסיי מסנט פטרסבורג. ילידי מדינות ברית המועצות לשעבר, בישראל הם קבוצה חברתית אחת. קבוצה עם מעמד סוציואקונומי נמוך למדי. רבים מהעובדים עברו במפעלי פלסטיק, מלאי לילי של מוצרים, פריקת מכולות. כתוצאה מכך, כולם בסופו של דבר הרכיבו פאנלים סולאריים.
כשאני שואל כמה זמן הם עובדים פה, מסתבר שלא יותר מ-4 חודשים. ראשית, לא כולם יכולים לעמוד בשמש הקופחת. שנית, לאחר שנת עבודה, לכל אחד מהעובדים יש זכות לקבל הטבות סוציאליות שונות הקבועות בחוק. וזה כמובן לא משתלם לקבלן. הרבה יותר קל לפטר עובד מוקדם.
עם הלא מרוצים, החזיר שלנו אולג נלחם בפשטות. אם אדם התחיל לשאול יותר מדי שאלות, הוא הפסיק לכלול אותו ברשימה לעבודה. כשהעובדים חולקו בין המתקנים למחרת, מצא עצמו העבריין בחופשה. וזה אומר אובדן כסף והשבתה. הוא עשה את הטריק הזה עם הרבה אנשים לא מרוצים. וגם עם אלה ש"הייתה להם החוצפה" לבקש פתאום יום חופש.
בהנעת עובדים לעבודה פרודוקטיבית, אולג לא בחר בין "גזר ומקל". הוא השתמש רק בשוט, בצורה של קריאות קבועות של "מהיר יותר, מהר יותר" והשבתה מונעת עבור הלא מרוצים. ככל הנראה, הוא אכל את כל ה"ג'ינג'ר" המוטיבציה בעצמו.
תקנים סניטריים וימי עבודה
למרבה הצער, אף אחד מהעובדים לא מכיר את התקנים הסניטריים הנוכחיים. כמה זמן אדם יכול לעבוד תחת השמש הקופחת? כמה הפסקות מותרות ומהן הדרישות לאספקת מים וביגוד מגן? גם מנהלי קבוצות העבודה, שעובדים למעלה משנה, אינם יכולים למצוא מידע זה.
מנהל עבודה גבוה ופלגמטי ממולדובה, אלכסנדר, ניסה למצוא תקנים סניטריים לעבודה בשמש. עם זאת, אבל לא הצליח לפתור את הבעיה. וכ"וותיקי התנועה האיגודית" וחבר ההסתדרות למעלה מ-4 שנים, החלטתי לעזור. אמרתי שאנסה למצוא נתונים באיגודים.
בעיות בשמירה על זכויות העבודה של העובדים, הכרתי ממקור ראשון. יש לי מערכת יחסים משלי עם שוק העבודה בישראל, כי תמיד היה לי "בר מזל" עם מעסיקים. עבדתי אצל המעסיק הראשון שלי במשך שנה וחצי. נכון, התברר שאפילו לא היה לו רישום בביטוח לאומי. באורח פלא, כל הפגרים שלו היו מזויפים. המעסיק השני נעלם לאחר המגיפה. הוא לא שילם הפרשות לפנסיה עבור שנתיים של עבודה. ולא נתן מכתבי התפטרות. פשוט נעלם. באופן כללי, אני יודע מהניסיון שלי שאין מי שיגן על זכויות העבודה של חוזרים. לרוב, הדרך היחידה לצאת היא עורכי דין ובית המשפט. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לקבל את כספכם בחזרה דרך bituach leumi. אבל תהליך זה יכול לקחת לפחות שנתיים.
בשתי הפעמים הייתי חבר הסתדרות העובדים. אבל הוא לא קיבל לא רק עזרה, אלא אפילו עצות ברוסית. סניף ההסתדרות החיפאי הזכיר לי את הטירה של פרנץ קפקא.
איגודים הם בית ספר של שיעורים לא נלמדים
הניסיון השלילי האישי שלי בשיתוף פעולה עם ההסתדרות גרם לי לחפש איגודים מקצועיים עצמאיים אחרים. רצון זה התחזק גם על ידי כמה סטטיסטיקות. במהלך 20 השנים האחרונות ירד אחוז העובדים שההסתדרות מייצגת את האינטרסים שלהם מ-85% ל-26%. וממשיך ליפול. במפעלים ממשלתיים גדולים, ההסתדרות יכולה להשפיע על מדיניות הניהול. מדובר בחברות כמו Electric Campaign או רכבת ישראל. באמצעות קשרים עם גורמים רשמיים ופוליטיקאים, סוגיות רבות נפתרות. רובם המכריע של העובדים בחברות פרטיות וחברות להשכרה אינם יכולים להגן על זכויותיהם. האיגודים המקצועיים והאפשרויות הפוליטיות שלהם צומצמו לגביית חובות וחלוקת כרטיסי אשראי. העובדים נותרים פנים אל פנים מול השרירותיות של המעסיקים.
בישראל, תיאורטית, קיים מנגנון הגנה על זכויות העובדים. הארגון האיגודי וההסכם הקיבוצי עם המעסיק, מאפשר לקבוע את כל הדרישות ותנאי העבודה. בהתחשב בהתפתחות הפעילה של מגזר האנרגיה הסולארית, אנו יכולים להניח את ההתפתחות הפעילה של דיני העבודה. ניתן להניח כי ישנה אפשרות ליצור איגוד מקצועי סניף או סניף באיגוד מקצועי קיים. איגודים דומים הוקמו, למשל, למאבטחים ולמטפלים בחולים ובקשישים. צפיתי בהקמת המחלקה לעובדים סיעודיים בהסתדרות. צפיתי בחתימה על הסכם עבודה בין ההסתדרות, "ביטוח לאומי" ואיגוד חברות טיפול. אבל ההסתדרות היא מכונה בירוקרטית מגושמת מדי, שצריך לגשת אליה רק מלמעלה. במקרה של מטפלים, השפעה פוליטית לא הייתה חסרת השפעה. הקמת מחלקה נפרדת בהסתדרות נדחקה על ידי חברת הכנסת טלי פלוסקובה.
קשרים אישיים ואיגודים מקצועיים
קבעתי פגישה עם רכז האיגוד העצמאי "מען" יואב גל תמיר. והוא הסביר לי את כל הקשיים ביצירת ארגון איגוד מקצועי בייצור. ליצירת ארגון עובדים יש צורך ש-30% מעובדי המיזם יביעו את רצונם להיות חברים באיגוד המקצועי. רק עובדים שעבדו במיזם לפחות 6 חודשים יכולים ליצור ארגון עובד של חברה, ארגון.
ובשלב זה, כל התהליך מיד מתחיל להאט. אף אחד לא יודע בדיוק כמה חטיבות ובאילו מתקנים יש בקבלן. כפי שכבר צוין, מעט מאוד עובדים עובדים יותר מ-4 חודשים. חלק ניכר מהם עובדים ללא רישום רשמי, כלומר. באופן לא חוקי. בנוסף, קשה להסביר מה המשמעות של האיגוד המקצועי. ובכן, חוץ מתשלום תרומות והסיכון שהמעסיק פשוט יפטר אותך בגלל יוזמה כזו .
כבלים ושקט
ההגנה על זכויות העבודה של העובדים בתחום האנרגיה הסולארית נותרה ברמת הקפיטליזם הישראלי הפרוע. ישנם שני מעמדות חברתיים שונים הן מבחינת משכורות והן מבחינת ערבויות סוציאליות. המעמד הגבוה הם העובדים שמשובצים רשמית בחברות גדולות ובמבני מדינה. המעמד הנמוך הם עובדים שעושים עבודה דומה דרך חזירים.
התומכת העיקרית באפליה כזו נגד עובדים היא מדינת ישראל. יש מושג כזה – קיוט (צורה זו של חסינות עובדים, הנהוגה במבנים ומוסדות ממשלתיים בישראל). אם תשלמו לכולם חבילה מלאה של הטבות סוציאליות ותבטיחו שקט, כסף לא יספיק. לכן, כל הטובות הסוציאליסטיות הללו מיועדות רק לצברים ולקבוצות חברתיות נבחרות אחרות. עבור חוזרים ממדינות ברית המועצות לשעבר – החיוך החייתי של הקפיטליזם .
במקום הספד
עם זאת, נותרו מספר שאלות ללא מענה:
- האם עבודת הרכבת פאנלים סולאריים מסווגת כעבודה מסוכנת רשמית בישראל?
- מהם התקנים הסניטריים לארגון עבודה בשמש?
שלחתי בקשה למכון הישראלי לבטיחות ובריאות בעבודה. אז, אני מחכה לתשובה, בתקווה שההמשך יגיע.
איגור קמינניק