היוזמה הציבורית של פורמט חיפה צמחה ב-2018 כמכשיר לדיפלומטיה ציבורית.
בחיפה גרים ישראלים רבים, שהגיעו מרוסיה, אוקראינה, ה-LDNR, שסבלו במידה זו או אחרת מהאירועים שהחלו בדצמבר 2013. האירועים שהובילו לעימותים מזוינים, להגירה המונית ולאסון הומניטרי במזרח אוקראינה.
פעילי הקבוצות הללו, שרבים מהם היו חברי דור מוריה, יזמו את יצירת הפורמט החיפאי בדצמבר 2017 כפלטפורמה לבניית שלום ציבורית.
בישיבה נדונו התזות הבאות:
- כיצד יכולים אזרחי ישראל, שמבינים שהכלים הפוליטיים הרשמיים של השכנת שלום אינם פועלים, לתרום לתהליך השלום בישראל ומחוצה לה?
- בהתחשב בכך שאוקראינה ורוסיה תמיד יישארו שכנות, אילו צעדים יכולים לנקוט על ידי פוליטיקאים וחברה כדי להבטיח התפתחות אנושית לאזרחי מדינות אלה?
- המיקוד של ההנהגה הפוליטית של המדינות והטריטוריות המשתתפות בסכסוך, כמו גם המדינות העוסקות בשמירה על שלום במסגרת, למשל, מתכונת מינסק, אינו כל כך להבטיח התפתחות אנושית וביטחון אישי של אזרחים רגילים. , אלא לממש את האינטרסים הכלכליים, הפוליטיים והאלקטורליים שלהם.
באוגוסט 2019, לפני ביקורו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו באוקראינה לפגישה עם הנשיא וולודימיר זלנסקי, הכינו חברי קבוצת היוזמה מכתבים המופנים לב' נתניהו ו-ו' זלנסקי.
במכתב נאמר באופן ספציפי:בישראל מתגוררים מספר רב של ישראלים, לשעבר אזרחי אוקראינה והפדרציה הרוסית, שקרוביהם וחבריהם נשארו בארצות מוצאם. הסכסוך במזרח אוקראינה, שנמשך כבר חמש שנים, מוביל לכך ששנאה ומחלוקת הדדית מהרמה הבין-מדינתית חודרת ליחסי אנוש וגורמת לסכסוכים ולמתח חברתי.
מתכונת מינסק והתיווך של מדינות שונות בארגון תהליך השלום לא הובילו לתוצאות הצפויות. הסכסוך אינו נפסק והסיכויים לסיומו אינם גלויים. יש צורך לערב משתתפים חדשים בתהליך, שכל הצדדים בסכסוך מקשיבים לדעתם וניסיונם כמנהל משא ומתן חזק יאפשר פריצת דרך בתהליך השלום בסכסוך במזרח אוקראינה.»
כמו כן, הוגשה בקשה לב' נתניהו: "..להעלות את נושא השתתפות נציגי ישראל בתהליך השלום והעברת מצע המו"מ לשטח ישראל".
המכתב הציע להפוך את ישראל למצע לכלים של דיפלומטיה ציבורית והסדר שלום במסגרת המתכונת החיפאית.
מטבע הדברים, גם ב. נתניהו וגם לא ו' זלנסקי לא הגיבו לפנייתנו, שאישרה את ההשערות הראשוניות לגבי מהות הבעיות של האטת תהליכי יישוב הסכסוך בדרכי שלום במזרח אוקראינה.
תיאור הבעיה
הבעיה העיקרית של יישוב שלום ופתרון סכסוכים ממושכים שונים, הן פלסטינים-ישראלים והן במזרח אוקראינה, היא מספר לא מבוטל של נהנים מהמשכו, הן בקרב האליטות של השטחים המסוכסכים והן בקרב מבנים בינלאומיים העוסקים בשמירה על שלום.
יחד עם זאת, מנהיגי הצדדים המסוכסכים מונחים במידה מועטה על ידי האינטרסים של האוכלוסייה הסובלת מהסכסוך. המניעים העיקריים למעשיהם הם דיבידנדים פוליטיים וכלכליים אישיים.
כתוצאה מכך, מי שעושה את הקריירה והכסף על הסכסוך אחראי לפתרון הסכסוך. ולסובלים מהקונפליקט אין מנוף וכלים להשפיע על המצב
אפשר להיזכר ב"הצלחה" של הפורמטים של מינסק ושל נורמנדי כאחד, אם מדברים על מזרח אוקראינה, ו"אפקטיביות" של אוסלו עם קמפט-דוד, ב"שמירה על השלום המוצלחת" של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי.
הנהנים מהסכסוך מסיתים היסטריה פוליטית וצבאית במדינותיהם, תוך דה-הומניזציה של עמי הצדדים המסוכסכים. בכך הם הורסים סוף סוף לפחות תקווה לשלום ושגשוג בשטחים אלה.
יש לקחת בחשבון את ההבדל בין המושגים "הסדר" ו"פתרון" הסכסוך. "הסדר" נחשב בדרך כלל כפרקטיקה כוחנית של פתרון מצבי סכסוך שאינם יכולים להיות בעלי אופי ארוך טווח והם דווקא הפסקה עקב הצורך בבניית כוחות בקרב הצדדים המסוכסכים (או אחד הצדדים שנאלץ לקבל את תנאים לסיום הסכסוך) על מנת להמשיך ולהגן על האינטרסים שלהם.
יישוב הסכסוכים הבין-מדינתיים קשור בהשגת הסכמים מדיניים, המבוצעים ע"י דמויות בשלטון, עם מספיק משאבים וסמכויות כדי לאלץ את הצדדים המסוכסכים לכרות הסכם. פשרות אליהן מגיעות ההסדר הן לרוב קצרות מועד.
יישוב סכסוכים קשור בחיפוש אחר פתרונות יצירתיים המושגים בתהליך של ניתוח ארוך של מצב הבעיה, מקורותיו, צרכי המדינות המשתתפות בסכסוך, אשר מושגת בדרך כלל על ידי פעילותם של צדדים שלישיים שאינם בעלי כוח. .
לכן דיפלומטיה ציבורית, שימוש במשאבי רשת, יצירת אידיאולוגיות שלום, למשל, אידיאולוגיה של התפתחות אנושית, הופכים לכלים המרכזיים במאבק לביטחון אישי ולכבוד האדם, הנרמסים במצבי עימות.
תיאור הדגם
הפורמט החיפאי (להלן HF) מהווה פלטפורמה לדיון בתהליך השלום במזרח אוקראינה, כמו גם בסכסוך הפלסטיני-ישראלי. הפלטפורמה נוצרה על ידי מדענים, עיתונאים, מובילי דעת קהל ופעילים לא ממשלתיים ממדינות שונות החולקים את הרעיון של פיתוח אנושי לכולם.
HF פועלת כרשת סנגור אנליטית ולובי ומיישמת את התחומים הבאים:
- הכנת מסמכים אנליטיים שמטרתם לבסס את ההשערות הבסיסיות והביסוס המדעי של המודלים המוצעים של קיום פוסט קונפליקט;
- פיתוח פרויקטים של לובינג והסברה שמטרתם לקבל החלטות פוליטיות מסוימות ולהשפיע על תהליכי בחירות;
- מסעות הסברה ברשת שמטרתם לתמוך במדיניות של פתרון סכסוכים ממושכים בהתאם למודלים שפותחו
תיאור הפעילות
יישום הפורמט החיפאי מצריך היערכות אנליטית רצינית להפעלת תהליכי הסברה ולובי במדינות שונות והכנת מסמכים רלוונטיים.
מוצע לחלק את הפעילות לשני שלבים: אנליטי-ארגוני והסברה-שדולה.
התוצאה של השלב האנליטי והארגוני היא מסמך אנליטי שיקבע את ההיגיון של תהליך ה-HF. אנליטיקה מורכבת מהחלקים הבאים:
1. ביסוס הנחות יסוד:
- יעילות נמוכה של מוסדות המדינה בתהליכי רגולציה ופתרון סכסוכים בין-מדינתיים ותוך-מדינתיים ( פורמט מינסק, רביעיית המזרח התיכון וכו' ); [1]
- פיתוח מנגנונים חלופיים של "דיפלומטיה עממית" להגברת האפקטיביות של תהליכי שמירת השלום; [2]
- השפעה על אימוץ ויישום החלטות פוליטיות באמצעות שתדלנות ציבורית והשפעת מידע והסברה.
2. ביסוס תיאורטי ומתודולוגי של "HF" כמכשיר לשמירה על שלום:
- מציאות חברתית-פוליטית: כמה גורמים המשפיעים על הרלוונטיות של ה-HF:
- מספר לא מבוטל של נהנים משמירת הסטטוס קוו בסכסוכים הערביים-ישראליים והרוסים-אוקראינים הקיימים ( סין, טורקיה, רוסיה, האיחוד האירופי, ארה"ב, בריטניה, איראן, מונרכיות סוניות וכו' ), מה שגורם לסיכונים באי-היות מסוגל לקחת בחשבון את כל האינטרסים של הגיוון, וכתוצאה מכך, יישום שיטות סימולציה לפתרון הסכסוך.
- חוסר יציבות פוליטית ובעיות כלכליות גוברת במדינות המשתתפות בפרויקט (ישראל, הרשות, הפדרציה הרוסית, אוקראינה), מה שגורם לסכנת דחיקת נושאים שהועלו במסגרת "פורמט חיפה" לפריפריה של החברתית. -אג'נדה פוליטית;
- מספר לא מבוטל של מבנים מומחים וציבוריים המבקשים לעשות מונופול על נושא הסכסוכים ומוסדות שמירת השלום הבינלאומיים, מה שגורם לסיכונים של התנגדותם ל"מוסד התחרותי", קודם כל, לסיקור השלילי שלהם על הפרויקט.
- בעיות בין-וידויים ( אינטראקציה יהודית-אסלאמית ואורתודוקסית-קתולית ), הגורמות לסיכונים של חיזוק עימותים בין-דתיים.
- גישות מושגיות לארגון עבודת ה-HF :
- הבטחת איכות החיים בשטח המעורב בסכסוך, כיעד העיקרי של תהליך שמירת השלום;
- העברת המיקוד בסוגיית יישוב הסכסוכים מהבטחת ביטחון המדינה להבטחת ביטחון הפרט;
- אישיות כנושא של ביטחון המדינה, אחריות אישית של אזרחים כתנאי החשוב ביותר לפתרון בעיות השטח המעורב במצב סכסוך;
- דיפלומטיה ציבורית כמנגנון המביא לידי ביטוי התפתחות אנושית בשטח המעורב בסכסוך, כמשימה העיקרית של תהליך השלום;
- ניתוח הניסיון הקיים ביישוב הסכסוך הערבי-ישראלי והרוסי-אוקראיני וכלים של "דיפלומטיה עממית"
- סיכום הניסיון בארגון ויישום דיפלומטיה ציבורית בפתרון בעיות של שטחים מסוכסכים בכלל וביחס למצב הרוסי-אוקראיני והפלסטיני-ישראלי, בפרט;
- לימוד הפוטנציאל הארגוני של הדיפלומטיה הציבורית בהתגברות על בעיות הסכסוך הרוסי-אוקראיני והישראלי-פלסטיני (אנשים מחוץ לפוליטיקה וארגונים העוסקים בנושאים אלו, תחומי פעילות);
- ניתוח מכשירי ההשפעה של "הדיפלומטיה העממית" על המצב הבעייתי (על פוליטיקה ומחוץ לפוליטיקה).
התוצאה של שלב ההסברה והלובינג היא יישום מדיני של ההחלטות שהתקבלו בשלב הראשון. כלי רשת מאפשרים להשפיע ביעילות על קבלת החלטות פוליטיות, במיוחד אם זו נתמכת בלובינג ולחץ בינלאומי.
[1] מבני המדינה אינם שואפים, במסגרת הסדר הסכסוך, להבטיח את הישרדותם והתפתחותם האנושית של תושבי השטחים שבהם מתרחש הסכסוך. המשימה העיקרית שלהם היא להבטיח כפיפות בירוקרטית של שטחים שנויים במחלוקת לרשויות מרכזיות או למבנים בין-מדינתיים בינלאומיים. בדרך כלל זה קורה מבלי לקחת בחשבון את האינטרסים של האוכלוסייה המתגוררת באזורי עימות.
[2] כאשר מפתחים יוזמות שמירת שלום וקריטריונים לאפקטיביות שלהן, התמקדו לא בהסדר מדיני פורמלי, אלא בהבטחת ביטחון אישי ופיתוח אנושי של אוכלוסיית השטחים, ללא קשר להשתייכותם האתנית, הדתית, הלשונית ואחרת.