כניסה או מצעד של ייחוד היסטורי
הקואליציה הממשלתית היקרה ביותר בתולדות ישראל. היא הקימה את הממשלה הגדולה בתולדות ישראל במספר המשרדים.
זה בא לאחר מרתון הבחירות הארוך ביותר בתולדות ישראל בן 17 חודשים. כתוצאה מכך הפך ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו לראש הממשלה המכהן הארוך ביותר בתולדות ישראל. הוא עקף את משך כהונתו בתפקיד זה, אפילו האב המייסד של ישראל, דוד בן-גוריון.
עיר השוטים כסמל
יש עוד תיעוד היסטורי. המספר המרבי של שרים נחקרים או שכבר ריצו זמן על פשעים מסוימים.
כל השיאים הללו הפכו למציאות בזכות החלפת הנעליים של בני גנץ. גם בקנה מידה פוליטי ישראלי, איזון פוליטי חסר תקדים. כשהיריב העיקרי של נתניהו הפך לבעל בריתו. הוא היה מתנגד לשלוש בחירות לכנסת בתוך שנה אחת. זהו גם הישג היסטורי ייחודי של המערכת הפוליטית הישראלית.
ניתן לציין עוד ייחוד – זהו הרס אקטיבי של מערכת המשפט. ניסיונות מוצלחים לרסק אותה לחלוטין מתחת למפלצת הדו-ראשית של הכוח הביצועי, בדמותו של נתניהו הקבוע.
ממשלה זו הייתה ייחודית גם מבחינת רמת הסחר בתפקידי שרים. התכתשות מעניינת נוצרה בין כחול לבן לליכוד של בני גנץ. כחול לבן סירבו לוותר על משרד התקשורת לנתניהו. הם הציעו שני תיקי שרים קטנים בתמורה למשרד הבריאות. בליכוד האשימו את מפלגת גנץ בצביעות והעמדת פנים. הם אמרו: " שלא יעמידו פנים שהם רוצים את משרד הבריאות, כי הם לא מוכנים להיכנע למשרד התקשורת ".
גיבורי הפוליטיקה הישראלית מזכירים מאוד את הגיבורים הקלאסיים מיצירותיה של סלטיקוב-שדרין על העיר פולוב.
ייחוד נוסף הוא רמת השנאה בין קבוצות חברתיות שונות. במסגרת מערכות הבחירות שימשה השנאה כמכשיר לגיוס אלקטורלי. המערכת הפוליטית שבנה בנימין נתניהו מבוססת על עקרונותיו של האסטרטג הפוליטי האמריקאי ארתור פינקלשטיין. הוא הוביל את נתניהו לניצחון ב-1996 בסיסמה "פרס יחלק את ירושלים". הוא זה שיצר את עקרונות היסוד של תהליך הבחירות בישראל. הוא החליף את התוכנית הרציונלית של המפלגה בהצטברות של שנאה ובשפיכת חרא יחסי ציבור על האויב. הבחירות הפכו למפגן שנאה. ומרתון 17 החודשים הפך למעין אנדרטה לטכנולוגיית השנאה פינקלשיין-נתניהו.
אוסף הייחוד הזה חשף את המשבר של הממלכתיות הישראלית שמתבשל בעשורים האחרונים של שלטונו של נתניהו.
יוצרי המשבר הפוליטי דוברי רוסית.
אגב, פינקלשטיין ייעץ גם לאביגדור ליברמן. לא בכדי עמיתו לשעבר של ביבי משתמש באופן פעיל במצוות הגורו האמריקאי. לא בכדי הוא משתתף באופן פעיל בחג השנאה, הנקרא בחירות ישראל לכנסת. כנסת ישראל, להלכה, צריכה לייצג באופן שווה את האינטרסים של קהילות לשוניות ודתיות שונות. עם זאת, מתוך כמעט 15% מקבוצת דוברי הרוסית באוכלוסיה, יש כ-7% מהסגנים דוברי הרוסית בכנסת. אבל נשאיר את הנתונים הללו ל"מכחישים" של תקרת הזכוכית לדוברי רוסית בישראל.
יש לציין את תפקידם של "דוברי רוסית" ביצירת הייחודיות הנ"ל. בחירות קבע הובילו לייחוד נוסף – התבוסה הכמעט מוחלטת של מחנה השמאל דובר העברית. ליברמן, המנהיג הקבוע של "המפלגה למען דוברי הרוסית", "ביתנו ישראל". הוא זה שהבטיח את קיום שלוש בחירות לכנסת ב-17 חודשים. הוא היוצר של המשבר הפוליטי שבזכותו הפכה הרשימה המשותפת לאופוזיציה היחידה לקואליציה השלטת של נתניהו. איחוד מפלגות ערביות מכיוונים שונים.
יש לקחת בחשבון את תפקידו של יו"ר הכנסת דובר הרוסית, חבר הליכוד יורי אדלשטיין במאבק נגד יריביו של ביבי. באופן כללי, בקושי ניתן להפריז בתפקידם של דוברי הרוסית בהבטחת המתח הפוליטי הנוכחי.
אני לא יודע כמה זמן מפלגתו ביתנו ישראל של ליברמן תישאר באופוזיציה. עד כה, רוב חברי הכנסת דוברי הרוסית הגיעו למחנה האופוזיציה. דוברי רוסית שהצביעו לגנץ ולגוש הכחול-לבן שלו מצאו את עצמם עם שוקת פוליטית שבורה.
דוברי הרוסית, כקבוצה חברתית, הפסידו הרבה כתוצאה ממרתון הבחירות. את תפקיד שר הקליטה מילא נציג העדה האתיופית. היא, יחד עם גנץ, הלכה ממתנגדיו של נתניהו לתומכו הנלהב. אבל משרד הקליטה היה האגודה העיקרית של ה-NDI. מקור בלתי נדלה לניצחונותיו הכלכליים והפוליטיים ברחוב הרוסי. הקהילה האתיופית בת 150,000 איש החלה לשלוט בתחום החקיקה והביצוע על 1.5 מיליון הקהילה דוברת הרוסית. וועדת הכנסת לענייני עלייה וקליטה תתאחד עם הנציבות לענייני אזרחים. בראשו יעמוד סגן ממפלגת 'אחדות התורה'. מפלגה שחבריה מקדמים באופן פעיל את התזה על דוברי רוסית כ"גויים וקומוניסטים". נציג של הכיוון הפוליטי המסוים הזה יטפל בבעיות של חוזרים.
תכונות של דובר רוסית לאומית
בחירות אלו הראו היטב שניתן לחלק ישראלים דוברי רוסית ל-4 קבוצות מותנות:
רדיקלים . קבוצה זו מורכבת מיומנים דוברי רוסית שהם לאומנים קיצוניים ופנאטים דתיים. הם דוגלים בערכים אסכטולוגיים ובפתרון מהיר לכל הסוגיות הלאומיות והדתיות. מה עם הגויים, מה עם הערבים.
שומרים . דוברי רוסית מצביעים לליכוד. לרוב הם יודעים עברית היטב ורואים עצמם כפטריוטים נלהבים של ישראל רק ליהודים. בניגוד לרדיקלים, הם לא תמיד מבינים את המונח יהודי במובן דתי צר, כמו יהודי.
חילוני . חלק זה של דוברי רוסית מצביע עבור KL, מרצ ומפלגות חילוניות אחרות. עם זאת, רבים רואים עצמם ציונים חילונים. במחזור הבחירות האחרון, NDI מנסה לייצג את האינטרסים של קטגוריה זו. ליברמן גונב קולות דוברי רוסית מכחול לבן וממפלגות אחרות בשמאל.
"גויים וקומוניסטים" קבוצה זו נקבעה עקב התגייסות שלילית לפני הבחירות של קבוצות חברתיות דתיות. "גוים וקומוניסטים" נוצר על ידי שר הפנים דרעי, וחברים דתיים נוספים בממשלת נתניהו. הם היו אלה שהיוו את המאפיינים העיקריים של קבוצה זו בתודעה הציבורית.
מאפיינים משותפים של גויים ושל קומוניסטים
אתה יכול לתת את המאפיינים האופייניים לקבוצה זו:
• רמה סוציו-אקונומית נמוכה, לעיתים אף גרועה מזו של המיעוט דובר ערבית. נציגי קבוצה זו, לרוב, ללא דיור משלהם. בניגוד לקהילה האתיופית, לדוברי הרוסית לא היה 90% מהמימון לרכישת דיור.
• למלא את הנישה של כוח עבודה זול. יחד עם זאת, יש להם הגנה חלשה על זכויות סוציאליות וזכויות עובדים. לא האיגודים המקצועיים בישראל ולא משרד הקליטה מעוניינים בבעיות השמירה על זכויות העבודה של חוזרים דוברי רוסית. אדישות זו נצפתה גם כאשר משרד הקליטה היה בשליטת ה-NDI.
• היעדר קצבאות תקינות לחלק גדול מהאנשים המבוגרים. הרפורמה בפנסיה חייבה את המעסיק להפריש לפנסיה הממומנת רק ב-2008. תוסיפו לכך ידיעה גרועה בעברית ונטייה ברורה להתעלם מבחירות. ברור שאף אחת מהמפלגות הפוליטיות בישראל, במיוחד השמאל, אינה מכוונת לקבוצת יעד זו.
ניסיונות לחקות את הצברים והצלחות אינדיבידואליות אינם מגבירים את המעמד החברתי הנמוך של הקהילה דוברת הרוסית. זה נתמך גם על ידי שלוש עובדות:
- מספר קטן של דוברי רוסית עשה את דרכם לתפקידים פוליטיים, צבאיים ושיפוטיים גבוהים.
- לשפה הרוסית אין מעמד, אם כי כ-20% מהאוכלוסייה דוברי רוסית.
- דוברי רוסית אולי ימותו למען ישראל, אבל ייקברו מאחורי גדר בית קברות צבאי.
ממדינת "מגדל-חומה" למדינת ההלכה
אבל נחזור לבעיות המדינה הישראלית ולתפקידם של דוברי הרוסית בהחמרת המשבר. ניתן לנסח מספר בעיות עיקריות:
- "ביטול קודש של ישראל";
- שינוי מודל המדינה;
- פופוליזם ורדיקליזציה.
"ביטול קודש של ישראל"
מגמה מעניינת שניתן לראות בסביבה דוברת הרוסית היא התהליך הפעיל של "דה-סקרליזציה של ישראל". תהליך זה מתרחש באמצעות רשתות חברתיות, באמצעות השתתפות של דוברי רוסית במפלגות שמאל אנטי-פקידותיות. כולל חד"ש, שסגניה נכנסו לכנסת במסגרת הרשימה המשותפת.
התהליך מורכב מהשמדת המיתוסים העיקריים של הקמת המדינה של ישראל. תהליך ההחזרה והשילוב של עולים חדשים בפירמידת ההחזרה נבנו על מיתוסים אלו. התזות העיקריות המקודמות בבלוגים, סרטונים, מאמרים וקבוצות שונות ברשתות החברתיות הן כדלקמן:
- שירות מיוחד נתיב ויעקב קדמי, רימו חוזרים מברית המועצות לישראל בשנות ה-90;
- ישראל, מדובר בפירמידה חוזרת שהונתה את העלייה דוברת הרוסית;
- תעמולה שקרית ומשפילה של סוכנוט פיתוי לישראל במרמה;
- פגיעה בזכויות האוכלוסייה החילונית ודוברי רוסית;
- העבודה החילונית לדתיים, שמקבלים רק כסף מהתקציב;
- ישראל הופכת לדיקטטורה לאומנית ודתית;
- שינוי מודל המדינה ממודל בעל אוריינטציה חברתית למודל ימני-דתי לאומני;
- הרס של מוסדות חברתיים (חינוך, בריאות, הגנה סוציאלית);
- השפלה של מוסדות המדינה, עקב חמולות עמוקה ושחיתות;
- עימות אזרחי (מלחמת אזרחים היברידית) והפיכתם של דוברי רוסית למושא של גיבוש שנאה.
לא אנתח עד כמה התזות הללו נכונות. אנחנו יכולים רק לציין שהם עובדים ומהווים כלי לגיוס ישראלים דוברי רוסית
שינוי המודל של מדינת ישראל
השינוי במודל התרחש במקביל להרס "פרדיגמת השמאל-ימין" המסורתית לפוליטיקה הישראלית. המשבר הפוליטי של 17 חודשים הרס סופית את החלוקה המסורתית למחנות שמאל וימין.
במערכת הפוליטית בישראל, הקריטריון העיקרי לחלוקה ל"שמאל" – "ימין" הוא היחס לנושא הפלסטיני. היבטים סוציו-אקונומיים אפילו לא במקום השני. בהגדרת שאלת השמאל-ימין, אחרי השאלה הפלסטינית היא שאלת הדת. מפלגות דתיות וחרדיות רואות את עצמן צודקות. תבוסת מחנה השמאל שמה קץ לאופוזיציה היציבה הזו. במיוחד לאור המעבר של כמה מראשי אופוזיציית המרכז-שמאל לממשלת נתניהו,
הפרדיגמה של ימין-שמאל קשורה במידה רבה למודל "חומה ומגדל" של המדינה. זה גם מסביר את ההתרכזות בשאלה הערבית. במסגרת המודל הזה יש תפיסה זוחלת של שטחים. המדינה נמצאת במצב חירום קבוע. אין חוקה ויש מושא לגיבוש שנאה מול אויב פנימי וחיצוני. כעת המודל הזה יפסיק לתפקד מסיבות רבות, מקומיות ובינלאומיות.
ידידות עם מדינות סוניות, שליטה ישראלית בסדר היום הפלסטיני ותוכנית טראמפ. גורמים אלה חיסלו למעשה את סוגיית המיעוט דובר הערבית כמושא לגיבוש שנאה. ותפקידו של חפץ לגיבוש הליכוד הישראלים הנכונים תופס באופן פעיל על ידי "גויים וקומוניסטים" דוברי רוסית. מעניין לציין שסקר שנערך לאחרונה על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה באוניברסיטת תל אביב מאשר את התזה הזו. המחקר הראה כי נגיף הקורונה שיפר את היחסים בין יהודים לערבים, אך החמיר את היחסים עם הקהילה החרדית.
לדעתי, המחלוקת המדינית העיקרית היא לא סביב סיפוח השטחים הפלסטיניים. המחלוקת הפוליטית המרכזית נסובה סביב מודל מדינת ישראל. סביב נושאי המדיניות החברתית (חינוך לבריאות, ערבויות סוציאליות) ומערכת המשפט.
מדינת רווחה לכולם או מדינת הלכה לאליטה. כאן יש קו פרשת מים גדול בסדר היום הפוליטי.
פופוליזם ורדיקליזציה
רק מפלגות חרדיות מבינות איזו מדינה הן בונות. כל התכניות שלהם קשורות לבניית מדינת ההלכה ומכוונות להשגת מטרה זו בדיוק.
אף כוח פוליטי אחר בישראל לא מציג תוכניות חלופיות. תכניות שמטרתן לפתור בעיות חדשות העומדות בפני החברה הישראלית. לאופוזיציה אין הבנה כיצד להבטיח פיתוח מודל חדש של המדינה. זה מוביל להפעלת השפעות פופוליסטיות ופרקטיקות דמגוגיות של מהפכות צבע. מה שמוביל לבעיות המשפיעות על ההתפתחות החברתית-כלכלית של המדינה:
- מאבק הרעיונות והמודלים החברתיים מוחלף במופע תקשורתי. זה מצריך השפעות רגשיות חזקות מתמיד על הבוחר-הצופה;
- בתנאים של חוסר האפשרות לפתור בעיות חברתיות, מגויס ציבור הבוחרים באמצעות גיבוש שנאה כלפי קבוצות חברתיות;
- קיצור מחזורי הבחירות מוביל להקצנה של סדר היום הפוליטי.
- הקצנה בימין מובילה להקצנה בשמאל;
- הרס המוסדות הדמוקרטיים ועקרון הפרדת הרשויות על מנת לשמר את הכוח האישי.
אפילוג או "לאן האיכר צריך ללכת"
הטרנדים הנ"ל יכולים ליצור תערובת מהפכנית נפיצה מישראלים דוברי רוסית. עבור קבוצה זו, הבעיה הדחופה ביותר היא היעדר כלים להשפיע על אימוץ ויישום החלטות פוליטיות.
יש לציין שלישראלים דוברי רוסית אין סולידריות אתנית או דתית. הם נושאים בתוכם את המטריצה האימפריאלית של "אזרחות משותפת", האומה הפוליטית. זה מעמיד אותם במצב הפסד מכוון בישראל – מדינה של חמולות משפחות אתניות וקבוצות דתיות.
אנו עדים כעת לסולידריות חדשה של ישראלים חילונים, בעלי אוריינטציה חברתית, דוברי רוסית. לשם כך יש צורך לפתח גישות חדשות למאבק הפוליטי. המאבק לבניית מודל חדש של מדינת ישראל.
איגור קמינניק עבור iines.org