נתוני מחקר סוציולוגי על תפקידם של שחקנים חיצוניים
מערכת היחסים הבינלאומיים המודרנית עוברת טרנספורמציה יסודית. ארצות הברית ורוסיה מרחיבות את האינטראקציות ביניהן ודנות בסוגיות גיאופוליטיות גלובליות באזורים שונים בעולם, מהארקטיקה ועד המזרח התיכון.
העולם שנבנה על עקרונות הגלובליזציה, הדומיננטיות של הדולר וכלים פיננסיים, וכן על הכרה בגבולות מדינה אך ורק דרך מוסדות בינלאומיים, מפנה את מקומו למציאות חדשה – עולם של אשכולות אזוריים וריבונות על טריטוריות, התואם את המגמות שעליהן הצביע זיגמונט באומן בעבודותיו "גלובליזציה: ההשלכות על האדם והחברה" ו"מודרניות נזילה", בהדגישו את התפוררות הסדר העולמי הקודם וחיזוק זהויות ואוטונומיות מקומיות.
בהקשר זה, על ישראל להיות בעלת אסטרטגיה למיצוב עצמה בתנאים שבהם כוחות רוסיים, בין היתר בהשתתפות ישראל, מחזקים את נוכחותם בסוריה, ארצות הברית מבקשת עזרה מההנהגה הרוסית במשא ומתן עם איראן, ורוסיה מתכננת לקיים פסגה משותפת עם הליגה הערבית.[2]
מי משפיע על מה?
תוצאות הסקר הסוציולוגי הייצוגי ברמה הלאומית שנערך על ידי המרכז האנליטי "דור מוריה" בישראל באפריל 2025 יחד עם המרכז הסוציולוגי "גיאוקרטוגרפיה" מאפשרות לא רק להעריך את תפיסת הישראלים לגבי תפקידן של מדינות שונות בתהליכי שלום אזוריים, אלא גם לעקוב אחר מגמות עמוקות בטרנספורמציה של הסדר העולמי, הבולטות במיוחד באזור המזרח התיכון.
ערבי קיומה של ישראל
אינדיקטיבית היא תפיסת הישראלים את ההצהרה המשותפת של נשיאי ארצות הברית ורוסיה כי "אין לאפשר לאיראן לאיים על קיומה של ישראל": 27.5% מהמשיבים רואים בכך הערכה אובייקטיבית של זכות ישראל להתקיים, ו-19.9% רואים בכך ביטוי ליחסים המסורתיים של ישראל עם ארצות הברית ורוסיה כמדינות שיזמו את הקמת מדינת ישראל באו"ם בשנת 1948.
אגב, בעוד הישראלים מציבים באופן צפוי לחלוטין את ארצות הברית במקום הראשון בין המדינות המסוגלות להשפיע על המצב הפוליטי הפנימי בישראל (47.1%), הם גם ציינו פוטנציאל כזה למדינות ערב (איחוד האמירויות, ערב הסעודית, מצרים, קטאר), רוסיה (14.6%), האיחוד האירופי (13.2%) ואיראן (12.7%).
על פי המחקר שלנו, הישראלים מזהים ארבע מדינות המסוגלות להפעיל השפעה מסוימת על השגת הסכמי שלום בין ישראל לשכנותיה: ארצות הברית, מדינות ערב (איחוד האמירויות, ערב הסעודית, מצרים, קטאר), רוסיה וצרפת.
בעוד ארצות הברית ומדינות ערב יכולות להפעיל השפעה כזו על כל הסכסוכים הצבאיים-פוליטיים של ישראל, תפקידה של רוסיה נוגע בעיקר ליחסי ישראל עם סוריה ולבנון, ותפקידה של צרפת מוגבל ללבנון בלבד.
שלוש מגמות בטרנספורמציה של הסדר העולמי
המשבר הנצפה של המערכת הגלובלית המבוססת על בועות פיננסיות וערכים ליברליים מלווה בשלושה תהליכים יסודיים:
1. קלריקליזציה של הנרטיב הפוליטי
בהקשר של הרס העולם הבנוי על כללים פורמליים והסכמים בינלאומיים, ההצדקה הדתית-היסטורית לזכותו של עם על טריטוריה מסוימת הופכת לגורם מפתח בהבטחת ריבונות. כאשר אי-פגיעות בגבולות מדינה חדלה להיות נורמה בינלאומית מוכרת באופן אוניברסלי, דווקא ההצדקה האונטולוגית מספקת את הלגיטימיות של המדינה ומניעה אזרחים להגן על שטחם.
נתוני המחקר שלנו מאשרים מגמה זו: ישראלים דתיים מפגינים ריבונות חשיבה מובהקת הרבה יותר מחילוניים. הם נוטים פחות להאמין ביעילות ההתערבות החיצונית בסכסוכים אזוריים ובפוליטיקה הפנימית של המדינה:
- 48.1% מהישראלים החרדים (לעומת 30.7% מהחילוניים) מאמינים שאף מדינה לא יכולה לעזור ביישוב הסכסוך עם עזה
- 45.6% מהחרדים (לעומת 31.8% מהחילוניים) מאמינים באותו דבר בנוגע לסכסוך עם איראן
- 47.5% מהחרדים (לעומת 28.9% מהחילוניים) באופן דומה – במצב עם הגדה המערבית.
נתונים אלה מצביעים על כך שהשקפת עולם דתית, המבוססת על רעיונות היסטוריים ותיאולוגיים על הזכות לארץ, יוצרת רמה גבוהה יותר של תודעה ריבונית, פחות רגישות להשפעה חיצונית, וביטחון רב יותר בכוחה העצמי של האומה.
מגמה זו נצפית גם בתשובות לשאלות אחרות.
כך, ישראלים דתיים נוטים באופן משמעותי יותר מחילוניים להאמין שאף כוח חיצוני לא יכול להשפיע על תהליכי שלום:
בנוגע לעזה, על חוסר אפשרות להשפעה כזו מדווחים 30.7% מהישראלים החילוניים, 37.8% מהמסורתיים, ו-48.1% מהחרדים; בנוגע לאיראן – 31.8% מהישראלים החילוניים, 34.8% מהמסורתיים, ו-45.6% מהחרדים; בנוגע לגדה המערבית – 28.9% מהישראלים החילוניים, 36.1% מהמסורתיים, ו-47.5% מהחרדים.
ועל כך שאף מדינה לא יכולה להשפיע על המצב הפוליטי הפנימי בישראל מדווחים 25.3% מהחרדים ו-25.1% מהישראלים המסורתיים, שזה ב-10 נקודות אחוז יותר מהחילוניים (15.2%).
באופן לוגי, ישראלים חילוניים מעריכים את הפוטנציאל של מדינות שונות בקידום תהליכי שלום בין ישראל למדינות אחרות גבוה יותר מישראלים דתיים.
לדוגמה, הפוטנציאל של מדינות ערב להשפיע על היחסים בין ישראל ללבנון מצוין על ידי 40.6% מהמשיבים החילוניים לעומת 31-32% מהדתיים; של ארצות הברית – 67.4% מהחילוניים לעומת 58.2% מהדתיים; של צרפת – 25.8% מהחילוניים לעומת 18.4% מהדתיים. הפוטנציאל להשפיע על היחסים בין ישראל לאיראן מצד ארצות הברית מצוין על ידי 48.3% מהנשאלים החילוניים לעומת 36.1% מהדתיים; מצד מדינות ערב – 25.1% מהחילוניים לעומת 17% מהדתיים; מצד רוסיה – 18.1% מהחילוניים לעומת 11% מהדתיים.
2. דומיננטיות של משאבים חומריים על פני כלים פיננסיים
המערכת הפיננסית המודרנית, המבוססת על כלים ספקולטיביים, מראה סימנים של משבר עמוק. התנודתיות של מדדי המניות, שיכולים להתרסק או לגדול בטריליונים ביום אחד, מצביעה על דיספונקציה של הארכיטקטורה הפיננסית הגלובלית. כאשר ציוץ אחד ממנהיג פוליטי יכול להפיל שווקים, מדינות מתחילות לכוון עצמן מחדש למשאבים חומריים כבסיס לריבונות כלכלית. שליטה על משאבים ספציפיים – אנרגיה, מים, מינרלים, מזון – הופכת לגורם מפתח בהישרדות של מדינות (טריטוריות ריבוניות) בעולם הפוסט-גלובליסטי.
3. עימות בין המערב הקולקטיבי לדרום הגלובלי
המשבר של המערכת הפיננסית המבוססת על דומיננטיות הדולר וכלים ספקולטיביים בורסאיים קשור ישירות לעימות הגובר בין המערב הקולקטיבי לדרום הגלובלי
כפי שכתב עמנואל וולרשטיין, "הכלכלה העולמית תוכננה במקור כך שאזורים עשירים יפיקו תועלת מניצול העבודה והמשאבים של הטריטוריות הפריפריאליות".
בהקשר זה, יצירת אשכולות כלכליים אזוריים מייצגת ניסיון של מדינות הדרום הגלובלי ליצור מערכת הוגנת יותר, מוגנת מחליפין לא שווי ערך ומניפולציות פיננסיות.
מסקנות
- לדעת הישראלים, קבוצת המדינות המסוגלות, במידה זו או אחרת, לסייע בקידום הסכם שלום בין ישראל לישויות פוליטיות אחרות כוללת את ארצות הברית, מדינות ערב (איחוד האמירויות, ערב הסעודית, מצרים, קטאר), רוסיה וצרפת. במקביל, ארצות הברית ורוסיה נתפסות על ידי חלק מהישראלים כערבות לקיומה של מדינת ישראל.
- ישראלים דתיים מפגינים ספקנות רבה יותר בנוגע ליכולתם של כוחות מדיניות חוץ הן לקדם את תהליך השלום בין ישראל למדינות שאיתן היא בסכסוך, והן להשפיע על הפוליטיקה הפנימית של ישראל.
- המשבר הנצפה של המערכת הגלובלית המבוססת על בועות פיננסיות וערכים ליברליים מלווה בשלושה תהליכים יסודיים: קלריקליזציה של הנרטיב הפוליטי, דומיננטיות של משאבים חומריים על פני כלים פיננסיים, ועימות בין המערב הקולקטיבי לדרום הגלובלי.
תוצאות אלה מסייעות להבין את הדינמיקה הפנימית של החברה הישראלית וניתן להתחשב בהן בעת גיבוש גישות מדיניות חוץ לאינטראקציה של ישראל עם מדינות שונות. החלק הדתי של האוכלוסייה, המפגין ריבונות חשיבה גדולה יותר, עשוי לייצג כוח פוליטי יציב ועצמאי יותר, פחות רגיש להשפעה חיצונית, מה שיוצר גורם נוסף בתהליכים הפוליטיים האזוריים.
