מטרת המדינה לא צריכה להיות להבטיח את האינטרסים של מעגל מצומצם של בעלי קבוצות פיננסיות ותעשייתיות. המטרה העיקרית צריכה להיות הבטחת הפיתוח האנושי של כל תושבי המדינה.
ממשלות מדינות לאום, מנוגדות למבנים גלובליים, מסתתרות מאחורי האינטרסים של אזרחיהן. ממשלות עירוניות ואזוריות בהתמודדותן עם השלטון המרכזי מסתתרות מאחורי האינטרסים של תושבי הערים והאזורים. אך יחד עם זאת, ב"ריאל פוליטיקה" גם אלה וגם אחרים חוששים מארגון עצמי אמיתי ומסולידריות, הן של כלל האוכלוסייה והן של קבוצות חברתיות בודדות, שכן הדבר מאיים על כוחם הבלתי מחולק.
הגישה שלנו מציעה שמצב ההתפתחות האנושי צריך להיבנות על פי מודל 4-C: סובידריות , שלטון עצמי , ארגון עצמי , סולידריות .
עבור מצב ההתפתחות האנושית, הסולידריות והארגון העצמי לא הופכים לאיום על השלטון, אלא לתנאי הכרחי למדיניות יעילה.
סובידיאריות היא עיקרון מבנה המדינה, לפיו יש לפתור בעיות סוציו-אקונומיות ברמה הנמוכה ביותר (מקומי, אזורי), כאשר הפתרון שלהן אפשרי ויעיל. המשמעות היא שחלוקת הסמכויות מחייבת חלוקת משאבים וחושפת את האינטרסים של האזורים והשלטון העצמי המקומי כעיקריים בשטח המדינה.
שלטון עצמי הוא כלי שקהילה טריטוריאלית משתמשת בו כדי להבטיח התפתחות אנושית באזור המגורים. הפיכתה של עיר מפריפריה, שעבורה המרכז מחליט בכל הנושאים החברתיים-כלכליים, למחוז שקובע בעצמו כיצד היא מתפתחת, מה לייצר ועם מי לסחור, בלתי אפשרי ללא ארגון עצמי חזק.
ארגון עצמי – על מנת שעקרון הסודיות יתממש לאורך כל אנכי הממשל (ממלכתי-אזורי-מקומי-אישי) עד למטה, לרחוב או בית ספציפי, יש צורך לפתח ולתמוך בעצמי. -ארגון האוכלוסייה – כלי לאוכלוסייה להשפיע על קבלת החלטות ברמה המקומית.
ממשל עצמי ללא ארגון עצמי חזק הופך למפלגה פיאודלית של קבוצות פיננסיות-תעשייתיות מקומיות או הופך לקומת בלתי עצמאית בין החמולות הפוליטיות של המרכז לבין המשאבים המקומיים.
גופים מארגנים עצמיים (OSN) (בתים, רבעים, מחוזות וכו') מונעים את הפיכת השלטון העצמי המקומי לאחוזות "פיאודליות". מצד שני, DOS יכולה להפוך למאזן בהתנגדות של הרשויות המקומיות והמרכז. התפתחות ההתארגנות העצמית מביאה להגברת האחריות של השלטון העצמי המקומי ולהגברת רמת השיתוף של האוכלוסייה בקבלת ויישום החלטות פוליטיות.
סולידריות – מיומנויות של אינטראקציה של האוכלוסייה, המגדילות את ההון החברתי ומעניקות מענה קבוצתי מהיר למצבים משתנים. הסולידריות מאפשרת לפתח, בין היתר, אינטראקציה שיתופית, יצירת בסיס כלכלי לאקטיביזם אזרחי. כדי להפעיל תהליכי סולידריזציה, יש צורך בהחדרת כלים שונים של פעילות קולקטיבית, לרבות באמצעות הכשרה בשימוש בהם.