ניתוח ראשוני של הנתונים מאפשר לנו להסיק כי בקרב הישראלים דוברי הרוסית יש גרעין פעיל המיישם שיטות סולידריות בכל הרמות החברתיות:
– 75% מנציגיה מספקים סיוע חינם לזרים בתדירות כזו או אחרת, מתוכם כמעט אחד מכל ארבעה – ללא הרף;
– יותר משליש, בקביעות כזו או אחרת, לוקחים חלק בכל פעילות בהתנדבות, מתוכם 10% קבועים;
– כמעט שליש מאוכלוסיית דוברי הרוסית משתתפים בהפגנות, הפגנות, חתימה על עצומות ואירועים חברתיים ופוליטיים אחרים בקביעות כזו או אחרת, 7% מהם באופן קבוע. כמעט שליש מהנשאלים (30.4%) מוכנים לתמוך במחאות המוניות נגד הירידה ברמת החיים, בהגנה על זכויותיהם, ויוצאים בדרישות פוליטיות.
אם לשפוט על פי נתוני המחקר, המשתתפים בפעולות סולידריות המוניות נבדלים באמונתם ביישום בלתי מספק של עקרונות הצדק החברתי בחברה הישראלית, ביעילות נמוכה של ניצול הפוטנציאל המקצועי והאינטלקטואלי של חוזרים ממדינות חבר העמים. , ובאפליה שלהם. חלק ניכר מהם גם מתנדבים, וסביבתם מאופיינת בפעילות חברתית ופוליטית אמיתית.
למרות נוכחותו של גרעין פעיל בקרב חוזרים ממדינות חבר העמים ורמה מסוימת של נכונות להשתתף בפעולות סוציו-פוליטיות המוניות, עדיין יש לציין שהעלייה דוברת הרוסית כיום אינה נושא חברתי-פוליטי, לפחות עקב זיהוי עצמי חלש כקבוצות – חוסר התפתחות של הרעיון של עצמך כקבוצה חברתית ספציפית בעלת מאפיינים ייחודיים, מאפיינים, בעיות ותחומי עניין משותפים.
ניתוח מתאם מאפשר לנו לקבוע שהעושר החומרי הוא גורם מכריע משמעותי הקובע את ההבדל בהערכות החיים בישראל.
ישראלים דוברי רוסית, רובם חיים בארץ יותר מ-15 שנים, מתאפיינים ברמת שגשוג ממוצעת, טובה וטובה מאוד, אך דווקא עניים ועניים – 10 שנים או פחות. זה מאפשר לנו להניח כי חוזרים דוברי רוסית זקוקים ל-10 שנים בממוצע להסתגלות סוציו-אקונומית מלאה, או שיש שינויים רציניים בתנאים הסוציו-אקונומיים בחייהם של החוזרים שחלו לפני כ-10 שנים.
ככל שהרווחה החומרית מתדרדרת, חלקן של התשובות על קיומה של אפליה נגד חוזרים ממדינות חבר העמים במדינה, על ניצול לא יעיל של הפוטנציאל האינטלקטואלי והמקצועי שלהם ויישום חלש של עקרונות הצדק החברתי במדינה זו. עולה. בתורו, עמדות כאלה מתואמות ישירות עם הנכונות להשתתף בפעולות חברתיות ופוליטיות.
עובדה מעניינת היא שהערכות המצב כשלעצמן מתואמות עם יישום שיטות סולידריות ברמות שונות, עושר חומרי מתאם, לפחות, עם הערכות המצב במדינה. בינתיים, לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית באופן ישיר בין עושר חומרי לרמת הפעילות החברתית-פוליטית, לא מבחינת פעולות סולידריות, ולא מוכנות לכך, כמו גם מבחינת פרקטיקות סולידריות ברמה המיקרו-חברתית.
חוזרים ממדינות חבר העמים, בין הסיבות העיקריות המעכבות את הלכידות והסיוע ההדדי בסביבתם, מכנים לרוב את השלילי שנגרם מקשיי ההסתגלות שלהם עצמם לחיים בישראל, אשר הצביעו על 51.5%, אז – חוסר התחושה. של אחדות ואחריות הדדית בין חוזרים ממדינות ברית המועצות לשעבר – 36.7%, הגישה "הצריף שלי על הקצה, זה לא נוגע לי" – 30.3% והיעדר כוח וזמן לזולת – הכל מושקע על להרוויח כסף ופתרון בעיות יומיומיות – 28.5%.
המתח (אגרסיביות, חוסר אמון) שמקבע המחקר בקרב ישראלים דוברי רוסית מחוץ ל"רדיוס החברתי הקצר" של היחסים (המתבטא, למשל, ב"התנגדות" של גלי עלייה שונים, מתוך האמונה שלובינג הוא אמצעי יעיל. כלי, אבל לא במקרה של הקהילה הרוסית), יחד עם הערכות עצמיות נמוכות יותר בעקביות של עצמך כקהילה חברתית, בהשוואה למחזירים וצברים אחרים (למשל, שבקבוצות אחרות של ישראלים תמיכה הדדית טובה יותר, עצמית -הארגון והלכידות בהגנה על אינטרסים משותפים גבוהים יותר), מציעה את אחת הסיבות המשמעותיות לאינטגרציה חלשה – בעיית הגיבוש הנמוך של הזהות החברתית של "הקבוצה דוברת הרוסית", העמדה "בין שני כיסאות". הכוונה היא לתחושת נחיתות מסוימת מהשתייכות לקבוצה ה"רוסית", ובה בעת אי אפשר להשתלב באופן מלא בסביבה דוברת העברית. "כמו נשים שרגילות להסתכלות שוביניסטית על עצמן, גם השבים החדשים אימצו תפיסה מבזה על פי תכתיבי הצברים. לפיכך, הם בטוחים שהאוכל הביתי שלהם גרוע, למרות שהם רגילים אליו מילדותם; אחרים נבוכים מהמבטא הרוסי. הם מתביישים בשמותיהם, ומחליפים אותם בעותקים אירופאים, מה שמעולם לא קרה בארץ מוצאם: נטשה הופכת לנטלי, וסשה. בעצם, אלכס".
התוצאה של היווצרות החלשה של הזהות ה"רוסית" וחוסר האמון מחוץ למעגל מצומצם של יחסים היא היעדר אחריות למצב בקבוצתו וחוסר אמון בנציגי "ארץ המוצא" ככוח פוליטי-חברתי, נושא התמורות החברתיות והפוליטיות.
כתוצאה מכך, ברמת המדיניות הממלכתית, הישראלים ה"רוסים" נתפסים כלא יותר מאשר חלק מהאוכלוסייה, שהספציפיות שלה נעוצה בעיקר בידע לא מספק בעברית. הביטוי "קהילה רוסית בישראל" עולה רק בהקשר של מאבקן של מפלגות שונות על ציבור הבוחרים דובר הרוסית. קבוצה חברתית שאינה תופסת ואינה מציגה את עצמה כקהילה, בעלת מאפיינים, בעיות ואינטרסים ספציפיים, אינה מסוגלת להעמיד דרישות חברתיות-כלכליות כלליות, ולכן אינה נושא לפוליטיקה הישראלית.
התגברות על המגמות השליליות שזוהו כרוכה במספר שלבים, כולל:
- מודעות של ישראלים דוברי רוסית לעצמם כמיעוט לשוני ותרבותי , קהילה חברתית המאופיינת, למרות כל מגווןה, במאפיינים משותפים ובמיוחדים של מצב החיים הקובעים את האינטרסים הספציפיים שלה במבנה החברה הישראלית;
- ארגון דיון רחב בנושא הלכידות והסולידריות של ישראלים דוברי רוסית, כתנאי הכרחי להשפעה על אימוץ ויישום החלטות פוליטיות;
- ניסוח הבעיות הכלליות של המיעוט דובר הרוסית, שלהן השלכות פסיכולוגיות, סוציו-כלכליות ופוליטיות שליליות משלהן על קבוצת ישראלים זו;
- הכנסת כלים של השפעה פוליטית לפעילות היומיומית של המיעוט דובר הרוסית המשמשים בהצלחה מיעוטים אחרים בישראל לקידום אינטרסים: לובינג, התגייסות חברתית, בחירות.
- חיזוק ההתגייסות החברתית ככלי להשפעה על קבלת ההחלטות הפוליטיות הנדרשות;
- פיתוח ארגון עצמי ומנגנוני השתתפות פוליטית לפתרון בעיות ברמה המקומית והמדינה;
- הבטחת מדיניות מדינה המתמקדת בתמיכה במיעוט דובר הרוסית בישראל וקידום פומבי של האינטרסים החברתיים-כלכליים של מיעוט זה.