פרדיגמת שמאל-ימין
מערכת הבחירות בישראל הגיעה לשיאה. ב-21 בפברואר הסתיימה הגשת רשימות הבחירות של מפלגות וגושים לבחירות לכנסת ה-21. כמה חשובים היו הימים האחרונים, הראה בנימין נתניהו. הוא קבע מחדש פגישה דיפלומטית עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במטרה לגבש גוש בחירות של מפלגות דתיות. מפלגות שבישראל שייכות לקשת הפוליטית הימנית. מיזוג מפלגות הבית היהודי ואיחוד לאומי עם מפלגת הכוח היהודי הימין הקיצוני. תהליך זה הצריך ויתורים קואליציוניים משמעותיים מראש הממשלה. ייתכן שתקום קואליציה של מפלגות ימין בכנסת ה-21. ויו"ר מפלגת הבית היהודי, הרב רפי פרץ, יקבל את תפקיד שר החינוך. יו"ר מפלגת "איחוד לאומי" בצלאל סמוטריץ' – תפקיד שר הבינוי. ברשימת הליכוד ניתן מקום עובר לנציג מפלגת הבית היהודי. לראשונה בהיסטוריה הפוליטית הישראלית, הליכוד מביא חבר מפלגה אחרת לכנסת.
בחירות אלו מקצינות את החברה הישראלית על קו הפיצול: "רק ביבי" או "רק לא ביבי". תוכניות פוליטיות נחשבות רק מנקודת המבט של "הן בעד נתניהו" או "נגדו".
תצביע או שאתה תפסיד
הסיסמה שלפני הבחירות "הצביעו, אחרת תפסידו" היא מסורתית בטכנולוגיות בחירות. במיוחד במדינות בהן אין הגבלה על משך השהות בתפקיד הציבורי הגבוה ביותר. ראש הממשלה מאז 2009, בנימין נתניהו רוצה לחגוג השנה עשור לראשות הממשלה שלו. אבל הרצון הזה שלו נתקל בהתנגדות העזה של מתנגדיו.
כמה שעות לפני סיום קבלת רשימות הבוחרים, ועדת הבחירות המרכזית בישראל הקימה גוש חדש. שלושה רמטכ"לים לשעבר ויאיר לפיד הודיעו על איחודם. מפלגת כחול לבן הוקמה על ידי בני גנץ, יאיר לפיד, משה יעלון וגבי אשכנזי. יאיר לפיד, מנהיג מפלגת יש עתיד, סידר עם האלופים להדיח את נתניהו.
עד כמה מסוכן איחוד מפלגות המרכז להנהגת ישראל? אפשר להבין זאת מתגובתו של נתניהו עצמו. הוא קבע כי לאחר איחוד "השמאל" מסוכן לבזבז קולות על מפלגות שלא נכנסות לכנסת. כל מה שצריך זה להצביע לליכוד.
במערכת הפוליטית בישראל, קריטריון חשוב לחלוקה ל"שמאל" – "ימין" הוא היחס לנושא הפלסטיני. היבטים סוציו-אקונומיים אפילו לא במקום השני. בהגדרת שאלת השמאל-ימין, אחרי השאלה הפלסטינית היא שאלת הדת. מפלגות דתיות וחרדיות רואות את עצמן צודקות. נתניהו אף ערך תדרוך דחוף עם כלי תקשורת מובילים בישראל. ב-21 בפברואר הוא הצהיר כי מפלגת כחול לבן מסתמכת על גוש של מפלגות ערביות. "הם יקימו ממשלת שמאל שתקים מדינה פלסטינית", אמר ראש הממשלה.
המצב לפני הבחירות גובש גם על ידי שירות העיתונות של מפלגת הליכוד. הם אמרו: "עכשיו די ברור מהי הבחירה העומדת בפני אזרחי ישראל. ממשלת שמאל גנץ-לפיד בגיבוי מפלגות ערביות, או ממשלת ימין בראשות נתניהו.
מפלגות מיעוט לשוני
יש לציין שגם הקומוניסטים והמפלגות הערביות יצרו שני גושים. גוש שמאל ערבי מתע"ל וחד"ש (מפלגה קומוניסטית). הם כבר דיווחו על המינוי המשותף של המועמדים. גם הגוש הערבי הדתי-לאומי, הכולל את מפלגות בל"ד ורע"ם, מוכן לקרב אלקטורלי.
שותפו הוותיק של נתניהו, אביגדור ליברמן, עם מפלגתו "דוברת רוסית" "ישראל ביתנו". בבחירות אלו הוא מתנגד לליכוד ולראש הממשלה באופן אישי.
ישראל זה הבית שלנו ממצב את עצמו כמפלגת מרכז. מפלגה שיושבת בין הימין הקיצוני בליכוד לפופוליסטים השמאלניים בדרגות אלופים. עם זאת, במפלגות אומרים כי נציגיהן ייכנסו רק לממשלת הימין. חלק מהנתונים הסוציולוגיים אינם אופטימיים במיוחד עבור מפלגתו של ליברמן. "ישראל ביתנו" עלול שלא לעבור את מחסום הבחירות ולא להיכנס לכנסת ה-21.
הסיסמאות "רק ביבי" או "רק לא ביבי" משחקות בדיחה אכזרית על החברה הישראלית. "גיבוש ציבור הבוחרים על שנאה" המסורתי לפני הבחירות הפך למגמה החברתית-פוליטית העיקרית. השאלה היא איך להרגיע את השנאה לפני הבחירות של כולם כלפי כולם. עד כמה יש לחברה הישראלית מספיק כוח לא להגביר את השנאה הבין-מגזרית לאחר הבחירות.
דיפלומטיה ככלי בחירות
מאז 2015, נתניהו הפך לשר חוץ במקביל. פעילות בזירה הבינלאומית היא טיעון חשוב של ראש הממשלה בסכסוך לפני הבחירות עם יריביו. ואכן, שר החוץ של ישראל מבקש להציג את ישראל כשחקן גיאופוליטי חשוב. ולא רק במזרח התיכון. הדיפלומט נתניהו רואה בעצמו את הבורר בגורל העולם. השאיפה שלו היא אחת הסיבות שהופכות את הבחירות לכנסת חשובות ביותר. ולא רק לישראלית, אלא גם לפוליטיקה העולמית.
נתאר מספר תחומים עיקריים בפעילות מדיניות החוץ של שר החוץ של ישראל.
כיוון איראני
נתניהו מבקש לפרוש את ארה"ב מתוכנית הפעולה הכוללת המשותפת עם איראן. הוא מגביר כל הזמן את הרטוריקה האנטי-איראנית התוקפנית. עוד יש לציין שהאיחוד האירופי מנסה למצוא מנגנונים לעקוף סנקציות נגד איראן. איום זה מגביר את פעילותה של הדיפלומטיה הישראלית בכיוון האירופי.
גורמים אמריקאים וישראלים כאחד מדברים על מבצע צבאי אפשרי נגד איראן. בתורו, שר החוץ האיראני אומר שישראל מאיימת על איראן בנשק הגרעיני שלה. העימות המתגבר עם איראן מגדיל את הסיכויים לנהל "מלחמת ניצחון קטנה" עם ארצות הברית. רעיון זה הושמע ברהיטות רבה על ידי שר החוץ האמריקני מייק פומפאו. הוא דיבר די ברור בוועידה על המזרח התיכון שהתקיימה בוורשה. "ללא עימות עם איראן, לא נוכל להשיג שלום ויציבות במזרח התיכון ".
ידידות עם מדינות סוניות
נסיעות אקטיביות של ההנהגה הישראלית למדינות מוסלמיות משנות את השלילי המסורתי של מדינות האיסלאם כלפי ישראל. חיובי מאופק מלווה בפרויקטים משותפים בתחומים שונים. טיולים אלו קשורים גם ליצירת גוש אנטי-איראני של ישראלים וסונים. כתוצאה מכך חל שינוי במדיניות כלפי הפלסטינים מצד מדינות שתומכות בהם באופן מסורתי. סוגיית הפלסטינים והמדינה הפלסטינית קשורה קשר הדוק ל"עסקת המאה" של טראמפ. עסקה שהבית הלבן החליט להכריז עליה לאחר הבחירות בישראל. כמקדמה ל"עסקת המאה", העביר טראמפ את שגרירות ארה"ב לירושלים. הוא גם הקשיח את המדיניות הפיננסית של ארה"ב כלפי הרשות הפלסטינית. משרד החוץ האמריקאי פרסם הודעה רשמית ב-31 באוגוסט 2018. היא הודיעה על הפסקת המימון לסוכנות האו"ם לפליטים פלסטיניים אונר"א (אונר"א).
במקביל, לפי כמה מקורות, נתניהו מפצה על הכסף ששילמה ארצות הברית בחסר. זה נעשה על חשבון גרמניה, שביקש בחשאי לממן את מבנה האו"ם הזה.
התקשרות עם ארה"ב
ב-17 בפברואר, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), עמוס ידלין, "שחרר" על תוכניות ארה"ב. בראיון עם כתב אחד הפרסומים הישראליים הוא גיבש את כוונותיהם של האמריקאים. ידלין אישר כי האמריקנים ישפיעו על הרכב הממשלה בישראל לאחר הבחירות. הם לא יאפשרו לקואליציה ללכת ימין קיצוני. החשש של האמריקאים מעליית כוחות הימין הקיצוני בישראל מובן. רק פשרות מצד ממשלת ישראל יאפשרו את מימוש "עסקת המאה" – תוכנית השלום של טראמפ. וההתנחלות הערבית-ישראלית, בתורה, היא טיעון חשוב עבור טראמפ. כולל בבחירות הקרובות לנשיאות כבר בארצות הברית. חיזוק העימות בין רפובליקנים לדמוקרטים בארה"ב הוא גורם חשוב בפוליטיקה הישראלית. ערב הבחירות הקרובות לנשיאות בארה"ב, העימות בין שמאל לימין בישראל הולך ומסלים. גם במחנה ראש הממשלה הולכות ומסלימות הסתירות.
שר החינוך של נתניהו, ראש מפלגת הימין החדש נפתלי בנט, מאיים על "עסקת המאה". לא רק מנהיג המפלגה שנוצרה לקראת הבחירות לכנסת מאיים. גם שותפתו למפלגה, (שרת המשפטים) איילת שקד מאיימת. הם מוכנים לחסום את התוכנית המדינית של טראמפ להקמת מדינה פלסטינית.
משחקים גיאופוליטיים עם רוסיה
הסכסוך עם איראן גם מחריף את העימות עם רוסיה, שכוחותיה המזוינים נמצאים בשטח סוריה. העימות הזה הולך ומתעצם על רקע יצירת "צירי רשע" מגוונים על ידי פוליטיקאים אמריקאים. טורקיה ורוסיה עם סוריה נופלות מעת לעת ל"צירים" הללו. איראן וצפון קוריאה נמצאות באופן קבוע על הצירים הללו. למרות שרצונו של טראמפ בפרס נובל לשלום עשוי לשנות מעט את הרשימה הזו. למען הסדר שליו בחצי האי הקוריאני, טראמפ עשוי להסיר את DPRK מהרשימה הזו.
יש רצון של ישראל לדחוף את גזפרום לאיחוד האירופי ולהתחיל משלוחים של גז ישראלי לאירופה. זה גם לא תורם לשיפור היחסים של ישראל עם רוסיה. בדצמבר 2018 הודיע על כך פרנסיס פאנון, עוזר מזכיר המדינה למשאבי אנרגיה.
במהלך התדריך הטלפוני, נדונו סוגיות של אבטחת אנרגיה של האיחוד האירופי והתנגדות ל-Nord Stream 2.
הקמת צינור גז לאירופה תביא לישראל דיבידנדים כלכליים ופוליטיים. האירופים תלויים באספקת גז. במקביל, מחזור הסחר בין רוסיה לישראל נמצא בצמיחה מתמדת. מתקיימות פגישות בדרג גבוה קבוע. ישראל מנהלת משא ומתן פעיל להצטרפות ל-EAEU.
השפעה על האיחוד האירופי
אבל יש כלים דיפלומטיים נוספים מלבד הסיכוי למחט גז ישראלית לאיחוד האירופי. ישראל כבר משפיעה באופן פעיל על המצב באיחוד האירופי באמצעות כלים חשמליים רכים. נתניהו משתמש בסתירות ובבעיות באיחוד האירופי. זרם הפליטים ממדינות מוסלמיות הפך את הטכנולוגיות הישראליות למלחמה בטרור לרלוונטיות לאירופאים. לדוגמה, נמל התעופה גטוויק בלונדון משתמש בטכנולוגיית מכ"ם ישראלית רפאל דרון דום. המערכת נועדה לזהות ולהפיל מל"טים.
משטרי ימין שמרניים במרכז ומזרח אירופה, יחד עם ישראל, מפצלים את האיחוד האירופי. ישראל הורסת את הסולידריות האירופית בנושאים הרלוונטיים לעצמה. במיוחד על הסכסוך הערבי-פלסטיני ועל המדיניות האנטי-איראנית.
בשנת 2017, משרד החוץ הישראלי, בפיקודו של שר החוץ נתניהו, לא גינה את הבדלנות הקטלונית. וזאת למרות דרישתה של ספרד לגינוי חד משמעי לרגשות הבדלנים של הקטאלונים. ספרד התאפיינה ברגשות אנטי-ישראליים בקרב מדינות אירופה. הבדלנים הקטלונים, כמו תנועות לאומניות רבות בעולם, תומכים בישראל. הם רואים בו מודל לחיקוי במאבק לעצמאות.
המאבק באנטישמיות כמכשיר למדיניות חוץ
המאבק באנטישמיות הוא אחד מכלי הכוח הרכים של ישראל. ונתניהו משתמש בו כמו גזר ומקל. דוגמה טיפוסית היא פסגת ארבעת ויסגרד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה). הפסגה הייתה אמורה להתקיים בין התאריכים 18-19 בפברואר 2019 בירושלים. הפסגה לא התקיימה בשל הצהרת נתניהו. אז הצטרף אליו שר התחבורה והמודיעין הישראלי כץ. ב-17 בפברואר 2019 הוא מונה לממלא מקום שר החוץ. כץ הצהיר כי " פולנים רבים שיתפו פעולה עם הנאצים… פולנים סופגים אנטישמיות עם חלב אמם ". הצהרה זו גרמה לשערורייה דיפלומטית ולסירובה של פולין להשתתף בפגישה של ארבעת ויסגרד. פוליאקוב נתמך על ידי ראש ממשלת צ'כיה אנדריי באביס. הוא החליף את ההשתתפות בפסגת ויסגראד בפגישה אישית עם נתניהו. מעניין שגם שר החוץ האמריקני מייק פומפאו תמך בעמדתה של פולין בסכסוך עם ישראל. שגרירות ארה"ב בפולין קראה לפעול. שר החוץ כץ יתנצל בפני פולין. המילים על "האנטישמיות המולדת של הפולנים" דרשו סיפוק.
אך למרות העובדה שפולין סירבה להשתתף בפסגה, היא עברה באופן לא רשמי. עבר גם עם עלייה ברמת הייצוג. למשל, ראש הממשלה אורבן הגיע מהונגריה במקום שר החוץ. נציגי צ'כיה, סלובקיה והונגריה חתמו על הסכמים חיוביים. לפי חלק מהמידע, הסכמים אלו קשורים לתוכניות לקידום הפיתוח הטכנולוגי של מדינות אלו. אולי בגלל זה המדינות הללו פתחו את משרדיהן בירושלים. כך "נענשו" הפולנים על כך שהכחישו את האנטישמיות שלהם.
אלטרנטיבה סינית
הכיוון הסיני של ישראל כבר מזמן דאגה בארצות הברית. הנשיא טראמפ רואה בסין את האיום העיקרי על ההגמוניה האמריקאית. חלק נכבד ממאמציו נועד להתמודד עם התרחבות סינית. גם יצירת ברית ישראלית-סונית ואיחוד צפון ודרום קוריאה הם ניסיונות להתמודד עם סין. אבל ישראל מפתחת באופן פעיל את שיתוף הפעולה הכלכלי שלה עם סין. הוא מנסה להשתלב בתשתית התחבורה העולמית שהוא יוצר ומושך השקעות סיניות. זה מעצבן את השותפים האמריקאים. בספטמבר 2018 נשא דברים ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. אלוף מילואים שאול חורף אמר כי ציין את נוכחותה של סין בנמל חיפה. לדבריו, הדבר מסכן את שיתוף הפעולה של ישראל עם ארה"ב.
אלו רק חלק מהפעילות הבינלאומית של נתניהו. פעילותו מגבירה את יוקרתה של ישראל, אך, מנגד, מגבירה את ההתנגדות של שחקני העולם למדיניות ישראל. השאלה היא האם למדינה היהודית יהיו מספיק כוחות כלכליים ופוליטיים כדי לשלם על התוכניות השאפתניות הללו של ההנהגה?
טראמפ הישראלי לצריכה מקומית
הבחירות נכנסו לשלב פעיל. כבר עכשיו ברור שהם יהיו הכי "חסרי רחמים" בתולדות ישראל. הבחירות לכנסת ה-21 מרכזות סביב אישיותו של נתניהו גם את התומכים וגם המתנגדים. זה מזכיר את מצבו של הנשיא טראמפ בהכנותיו לבחירות הבאות לנשיאות ארה"ב.
טראמפ נחקר כחלק מהחיפוש אחר "עקבות רוסי". נתניהו נחקר בגין מספר פרשות שחיתות. כעת חשובה מאוד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. האם הוא יודיע על האישומים לפני הבחירות, או לא. דעתו של ראש הממשלה ביחס ליועץ המשפטי הושמעה שוב ושוב. נתניהו אמר:נראה כי היועץ המשפטי נכנע בלחץ השמאל והתקשורת. הליך קבלת ההחלטה הגורלית ביותר בתולדות הפסיקה הישראלית נדחס לכמה ימים".
כמו טראמפ, נתניהו מאשים את התקשורת הישראלית בהטיה, מפלגתיות ובגידה באינטרסים לאומיים. בינואר 2019 הופיעו בתל אביב שלטי חוצות עם תמונות של ארבעה עיתונאים ישראלים בולטים. על שלטי החוצות היה הכיתוב: " לא הם יחליטו ". כתבים כתבו באופן פעיל על פרשות שחיתות, שבהן יכול להיות מעורב ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
לישראל יש חוק מערכת בחירות ישן. החוק אינו מחיל כללים והגבלות רבות על מרחב האינטרנט. ניתנו הגבלות על מדיה "מסורתית" ופרסום חוצות. הכנסת עמדה לאשר חוק חדש שהיה מוכן כבר לפני הפירוק. אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו מנע את מעברו. כעת התקשורת הרוסית מבקרת את הגוש הכחול-לבן כפרסומת. במרחב האינטרנטי דובר העברית הגיע קהל החדשות המזויפות לשני מיליון איש. לבוטים ולטרולים בישראל יש אוריינטציה פוליטית מאוד מובהקת. קמפיין רב למען בנימין נתניהו. אבל איילת שקד לא מפגרת אחרי ראש הממשלה מבחינת מספר הבוטים והטרולים.
מה הלאה? במקום אפילוג
כדי להבין מה יקרה בישראל, צריך לפנות לתיאוריית האיזון הטכנו-הומניטרי. הוא מתאר את הקשר בין ההתפתחות הכלכלית והחברתית-תרבותית של החברה. התפתחות הטכנולוגיה מגבירה את היציבות החיצונית של החברה. אבל זה גם מגביר את תחושת האומניפוטנטיות, החסינות והצמא ל"מלחמות מנצחות קטנות". כתוצאה מכך מתגבר העימות החברתי בין קבוצות חברתיות שונות. החברה תלויה בתנודות במצב הרוח של ציבור הבוחרים ונשענת על החלטות של מנהיגים סמכותיים. כל זה מפחית את היציבות הפנימית של החברה, מה שמוביל לתסמונת טרום המשבר. חברה מתקדמת טכנולוגית כזו יכולה להיהרס מבפנים באמצעות מוסדות חברתיים ארכאיים ויחסים בין קבוצות.
במסגרת מערכת הבחירות, הרשויות המבצעות, השופטות והייצוגיות מוכפשות בהדרגה. השנאה המגבשת מעצימה את הסתירות בין הקבוצות החברתיות השונות בישראל. דתיים מול חילונים, דוברי רוסית מול דתיים מול ערבים, דתיים מול דוברי רוסית וכו'.
אם נתניהו ייבחר או לא, הזמן יגיד. אבל פריצות הדרך הטכנולוגיות שראש הממשלה מזכיר כל הזמן יכולות לעשות עליו בדיחה אכזרית. "פריצות הדרך" שנתניהו טוען לזכותן יכולות להרוס את החברה הישראלית.
איגור קמינניק